בימים אלו, המוסד הבינלאומי לתקינה בחשבונאות (IASB) דן בהצעה לתקן בנושא חכירות שצפויה לחולל מהפך בדוחות הכספיים של החברות המחכירות נכסים כגון מכונות, מטוסים, רכבים או חוכרות אותם מדי חברות אחרות.
הטיפול החשבונאי נכון להיום בחכירת נכסים הינו בהתאם לתקן חשבונאות בינלאומי 17 (IAS 17). לפיו כל החכירות מסווגות לשני סוגים: חכירה מימונית, שמייצגת חכירה המעבירה אל החוכר במהות את כל ההטבות והסיכונים הנלווים לבעלות בנכס - ובהתאם מטופלת כמכירה, וחכירה תפעולית שבה לא מועברים ההטבות והסיכונים לחוכר - ובהתאם מטופלת כהשכרה.
בחכירה מימונית, שכאמור מהווה במהותה הכלכלית עסקת מכר, החוכר מכיר בנכס במאזנו ומנגד בהתחייבות לשלם את דמי החכירה, לפי ערכם הנוכחי, בעוד המחכיר גורע ממאזנו את הנכס ורושם במקומו יתרת חייבים בגובה הערך הנוכחי של תשלומי החכירה העתידיים. לעומת זאת, כשחכירה מסווגת כתפעולית, המחכיר ממשיך להציג את הנכס במאזנו ומכיר בתקבולי החכירה כהכנסה, בעוד החוכר מכיר בתשלומי החכירה כהוצאה.
ברם, המודל הקיים לא תמיד משקף את הזכויות והמחויבויות הנובעות מהחכירה. כך לדוגמה חברה החוכרת מבנה למשך 7 שנים בחכירה תפעולית לצורך שימוש כמשרדי החברה, במאזן החברה בתום השנה הראשונה לא תוצג כל התחייבות, למרות שלחברה מחוייבות לחכירת הנכס לתקופה של 6 שנים נוספות.
כמענה לבעיות אלו, פרסם ה-IASB הצעה לתקן המציעה מודל חלופי לטיפול בחכירות. בהתאם להצעה לתקן נדרשת הבחנה בין שני סוגי חכירות: TYPE B , TYPE A. הסוג הראשון מתייחס לחכירות בהם החוכר צורך יותר מחלק בלתי משמעותי מהנכס, רלוונטי לנכסים כגון ציוד, רכבים, מכונות, וכדומה, למעט קרקע.
הסוג השני מתייחס לחכירות בהם החוכר אינו צורך יותר מחלק בלתי משמעותי בד"כ רלוונטי לחכירת קרקעות.
בשני סוגי החכירות החוכר יכיר בספריו התחייבות בגין תשלומי החכירה העתידיים ונכס בגין הזכות לשימוש בנכס החכור (ההבדל בין שני סוגי החכירה יבוא לידי ביטוי רק בדוח רווח והפסד).
לעומת זאת, בספרי המחכיר, בחכירות מהסוג הראשון יש לגרוע את הנכס המוחכר מהספרים ולהכיר בשייר בערך מהוון, ובנכס בגין הכנסות עתידיות מהחכירה. בחכירות קרקע הנכס לא יגרע מהספרים ולא יוכר נכס כל שהוא, ההכנסות יוכרו בדוחות רק כאשר יתקבלו בפועל.
ניתן להמחיש זאת באמצעות דוגמה, נניח וחברה א’ החכירה לחברה ב’ מכונת ייצור בחכירה תפעולית לתקופה של 3 שנים. שווי השוק של המכונה הינו 10000 ₪, ערכה בספרים הינו 7500 ₪, התשלום לחברה א’ נקבע על סכום של 2400 ₪ מדי שנה. ערך המכונה בסוף 3 שנים (שייר) צפוי להיות 4500 ₪.
בהתאם למודל הקיים היום, במשך כל תקופת החכירה חברה א’ תכיר במכונה כנכס בדוחותיה הכספיים, מדי שנה החברה תכיר בהוצאות פחת בהתאם ליתרת חיי הנכס, ובהכנסות בגין חכירה של 2400 ₪.
לעומת זאת, בהתאם למודל המוצע, הרי שהמצב ישתנה לחלוטין. בעת התחלת החכירה חברה א’ תגרע את המכונה מדוחותיה הכספיים. מנגד, היא תכיר בנכס בגין הכנסות צפויות מהחכירה בסכום של 6313 ₪ (היוון הכנסות הצפויות בריבית הגלומה בחכירה), ובערך שייר מהוון הצפוי בגין המכונה בסכום של 3687 . הרווח שיוכר בדוחות החברה הינו בסכום של 1578 ₪, המשקף את מכפלת הרווח הנומינלי 2500 ביחס שבין הערך נוכחי של תקבולי החכירה הצפויים לשווי השוק של המכונה. יתרת הרווח תוכר רק בעתיד. מדי שנה החברה תכיר בהכנסות מימון. כך לדוגמה, בשנה הראשונה יוכרו הכנסות מימון של 687 ₪. מאידך, לא יוכרו הוצאות פחת כלל.
התקן החדש צפוי להשפיע על חברות רבות. בין החברות שיושפעו מכך ניתן למצוא את חברות הליסינג, חברות אלו מחכירות ,בין היתר, רכבים לתקופה קצרה, בד"כ 3 שנים.
בהתאם למודל הקיים היום, מאחר ומדובר בחכירות תפעוליות, הרכבים מוכרים כרכוש קבוע בספרי החברה ונמדדים בהתאם לעלותם בניכוי פחת שנצבר והפסדים מירידת ערך.
אולם, בהתאם למודל המוצע הרי שחברות הליסינג תידרשנה לטפל בחכירות אלו כחכירות TYPE A . כפועל יוצא, רכבים אלו יגרעו מספרי החברות ובמקום זאת יופיע ערך השייר בלבד ובנוסף יוכר נכס פיננסי הכנסות לקבל, שחלקו אף יוצג במסגרת הנכסים השוטפים, מה שצפוי להגדיל את ההון החוזר של החברה.
בנוסף, הוצאות פחת הנרשמות היום לא יירשמו עוד מאחר ורכבים אלו נגרעו מהספרים, במקום זאת החברה תכיר בהכנסות מימון המהוות את קידום ערך הזמן של הנכס הפיננסי- הכנסות לקבל בגין החכרת הרכבים.
לסיכום, המודל החלופי מביא להכרה מלאה בזכויות ומחויבויות שנוצרו כתוצאה מעסקת חכירה, ובכך הוא תורם להצגה רלוונטית יותר של עסקאות אלו במסגרת הדוחות הכספיים.