ארצות המקור העיקריות ליבוא (שהיבוא מכל אחת מהן הסתכם ביותר מ-2 מיליארד דולר ארה"ב בשנת 2012) היו: ארצות הברית, סין, גרמניה, בלגיה, איטליה, טורקייה, שוויץ, הממלכה המאוחדת ויפן. ירידה גבוהה יחסית לעומת שנת 2011 נרשמה ביבוא לפי ארץ מקור מיפן שירד ב-26.6% וביבוא לפי ארץ מקור מבלגיה שירד ב-23.0%.
ארצות המקור העיקריות ליבוא ללא יהלומים בשנת 2012 היו: ארצות הברית, סין, גרמניה, איטליה, טורקייה, יפן, קוריאה הדרומית, צרפת, הממלכה המאוחדת, הולנד וספרד
בחינה של היבוא לאורך השנים מראה כי היבוא (לפי ארץ מקור) מסין גדל מ-3.2 מיליארד דולר בשנת 2006 ל-7.4 מיליארד דולר בשנת 2011. ב-2012 ירד היבוא מסין ב-3.2% לעומת שנה קודמת.
בין השנים 2012-2007 גדל בעיקר היבוא לפי ארץ מקור מאירלנד, מצ’כיה, מפרגוואי, מאורוגוואי ומאוקראינה.
ב. הפרשים בין יבוא לפי ארץ מקור ליבוא לפי ארץ קנייה
הפרשים בין היבוא שנקנה מארץ אחת והיבוא שמיוצר באותה ארץ הלכו וגדלו עם השנים כתוצאה מההתפתחות המואצת בסחר הסחורות העולמי, בתהליך הגלובליזציה, קנייה ומכירה של סחורות בבורסות וקיומן של חברות רב לאומיות. לעיתים השיקולים הנם שיקולי מס של החברות המשפיעים על ארץ הקנייה, תמורה לעבודה ועלות הובלת הסחורות.
בין הארצות שמהן היבוא לפי ארץ קנייה היה גדול מהיבוא לפי ארץ מקור בולטות במיוחד שוויץ, הולנד, הממלכה המאוחדת, בלגיה, הונג קונג, ובשנים האחרונות גם סינגפור, גרמניה, ירדן, שוודיה לוקסמבורג וצרפת.
מצד שני, הארצות העיקריות מהן היבוא לפי ארץ מקור היה גדול מהיבוא לפי ארץ קנייה היו סין, אוקראינה, רוסיה, יפן, מלזיה, פולין, ברזיל, טורקייה, ארה"ב, פרגוואי, מקסיקו, ויאטנם, אינדונזיה, טייוון ותאיילנד. היקף היבוא שלא יובא ישירות מרוב ארצות מקור אלה עלה בהתמדה לאורך השנים. כך למשל עלה, היבוא שמיוצר באוקראינה אך מיובא באמצעות מדינה אחרת, מ-226 מיליון בשנת 2007 ל-751 מיליון דולר (כ-78% מהיבוא שמקורו באוקראינה) בשנת 2012.