אקסלנס בסקירה על הודו: שיעור הריבית שלוש פעמים בשנה הקלנדארית הנוכחית, לרמה של 7.25%, הריביות בבנקים נותרו גבוהות. שר האוצר של הודו מנסה לפתור את הבעיה דרך הידברות עם הבנקים, אך בנתיים ללא תוצאות של ממש. Bank of India הגיב בהפחתה של רבע אחוז ל-10%. בנק גדול נוסף הודיע כי לא יעשה כלום משום שכבר עכשיו מציע ריבית מימון "אטרקטיבית" של 9.7%.
הודו זקוקה נואשות להאצת הגידול באשראי - מכירת הרכבים ירדה לשפל, מדד מנהלי הרכש מעיד על חולשה והתוצר צמח בקצב האיטי ביותר בעשור האחרון בשנה שהסתיימה במרץ. מנגד, החולשה של הרופי ובעיית הגירעון בחשבון השוטף, מקשים על הבנק המרכזי להמשיך ולהפחית את הריבית.
אז מדוע הבנקים לא מורידים ריביות? - ראשית, האינפלציה עדיין גבוהה, הורדת הריבית תקזז עוד יותר את ריבית הריאלית ותיפגע באטרקטיביות של הפיקדון.
שנית, הנזילות נמצאת במחסור במערכת הבנקאות. מצבת הנכסים הפיננסים ירדה משמעותית החל מ-2008, כאשר במקום פקדונות, ההודים הגדילו את האחזקות שלהם בנכסים הפיזיים, כמו זהב. לפיכך, החיסכון הפיננסי נמוך ביחס לתוצר.
כיצד מגדילים את הפיקדונות בשממה הפיננסית? רק על ידי העלאת שיעור הריבית עליהם. הבעיה היא שהבנקים רוצים לאכול את "העוגה" ואינם מוכנים לוותר על מרווח האשראי. מבוי סתום - כדי להגדיל את נכסי הבנק יש להגדיל ריבית על הפיקדון ומכיוון שהבנק רוצה לשמור על מרווח אשראי הוא אינו מתפשר על גובה ריבית המימון.
איכשהו, בכל הנוגע להודו, הפיתרון לבעיותיה תמיד כרוך בתהליכים ארוכי טווח (שיפור התשתיות, ליברליזציה בשווקים, ייעול מערכת הבנקאות וכו’..) מה לעשות שהמשקיעים חיים בטווח הקצר ובנתיים נמנעים מכניסה לשוק המניות ההודי.