רבע (25%) מהשכירים בישראל חברים בארגון עובדים כלשהו, אמדן של 686.3 אלף מתוך 2,735.7 אלף שכירים. 61% מהם שייכים להסתדרות הכללית החדשה, 20% להסתדרות המורים או לארגון המורים העל-יסודיים. 6% שייכים להסתדרות הרפואית בישראל או לאחד מארגוני הסגל האקדמי באוניברסיטאות.
מבין השכירים העובדים בענפי הכלכלה השונים, בולטים העובדים בענפי החשמל והמים עם 86% חברים בארגון עובדים. בענף החינוך, כמחצית (52%) חברים בארגון עובדים, ו-46% מהעובדים בשירותים הציבוריים. ביתר ענפי הכלכלה, מיעוט מהעובדים מיוצגים על ידי ארגון עובדים, כאשר בקרב העובדים בענפי המסחר והתיקונים – אחד מכל 17 עובדים חבר בארגון עובדים (6%).
התפלגות החברות בארגון עובדים לפי רמת הכנסה, מראה כי שיעור העובדים המאוגדים עולה עד לרמת הכנסה של כ-14,000 ₪ ברוטו לחודש, מ-6% למשתכרים עד 2,000 ₪ ל-43% למשתכרים בין 14,000-10,001 ₪ לחודש. ברמות הכנסה גבוהות יותר – שיעור החברים בארגון עובדים הולך ויורד עד לכדי שליש (33%) בקרב בעלי הכנסה מעל 21,000 ₪.
כמחצית (49%) מהשכירים החברים בארגון עובדים, מרוצים מפעילות הארגון בו הם חברים, 39% אינם מרוצים (היתר, 12%, לא ידעו להשיב אם הם מרוצים). השיעור הגבוה ביותר של מרוצים מארגון העובדים, נמצא בענף תחבורה, אחסנה ותקשורת (60%). בענפים חינוך, שירותים ציבוריים, חשמל ומים ובנקאות ופיננסים – שיעור המרוצים נע בין 54%-50%. בענפים אחרים נמצאו שיעורי שביעות רצון נמוכים יותר: תעשייה (42% מרוצים); שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד (42%); נכסי דלא ניידי, פעילויות השכרה ושירותים עסקיים (40%).
כשני שלישים (66%) מהשכירים החברים בארגוני עובדים, מעידים כי ההנהלה במקום עבודתם מקיימת קשר או שיתוף פעולה עם ארגון העובדים שבו הם חברים.
תפישת הפעילות של ארגון העובדים: כשני שלישים (66%) מהשכירים החברים בארגון, מעידים כי ארגון העובדים המייצג אותם פועל להגנה על העובדים במניעת פיטורים, מפני התנהגות שרירותית של המעסיק ומעניק הגנה משפטית. כרבע (26%) מהשכירים החברים בארגון מעידים כי הארגון אינו פועל בתחום זה. 64% סבורים כי הארגון פועל לרווחתם בתחום ההטבות השונות, 59% סבורים כי הארגון דואג לתנאי העסקה (חופשות, מחלה, הבראה). מחצית (50%) סבורים כי הארגון דואג לשיפור שכרם של העובדים, לעומת 46% שסבורים כי ארגון העובדים אינו דואג לשיפור השכר.
מבין השכירים שאינם חברים בארגון עובדים (כ-2 מיליון שכירים בגיל 20 ומעלה שהם כ- 75% מכלל השכירים), 69% מציינים כי הסיבה לכך היא שאין ארגון עובדים במקום עבודתם; 10% אינם יודעים על האפשרות להיות חבר בארגון עובדים; 9% טוענים כי חברות בארגון לא תועיל להם; 4% מעידים כי המעסיק או התפקיד אינם מאפשרים חברות בארגון עובדים; 3% אינם מעוניינים לשלם דמי חברות; יתר הסיבות – 5%.
עמדות של כלל הציבור כלפי ארגוני העובדים: 91% מהציבור (בני 20 ומעלה) מסכים עם זכותם של עובדים להתאגד, ו- 82% סבורים כי הזכות לשביתה היא זכות חשובה במדינה דמוקרטית. 67% סבורים כי במקומות עבודה שבהם פועלים ארגוני עובדים, תנאי העבודה טובים יותר, ו-61% סבורים כי ארגוני עובדים תורמים לביטחון התעסוקתי במקומות העבודה. פחות ממחצית (42%) סבורים כי ארגוני עובדים פועלים לצמצום פערים. מרבית האוכלוסייה (53%) אינה מסכימה עם האמירה שארגוני עובדים פוגעים ביעילות ובתפוקות במקום העבודה, לעומת 26% שמסכימים עם אמירה זו.