בחודש מרץ נמכרו כ- 1,470 דירות חדשות שנבנו ביזמה פרטית, אך בנטרול ההשפעה העונתית (בין השאר, של חג הפסח) היקף המכירות עומד על כ- 1,670 יחידות דיור, זאת בדומה להיקף המכירות בחודשים האחרונים. אל מול הביקושים הגבוהים, הנמצאים ברמת שיא, נמשכת מגמת הירידה של המלאי הבלתי מכור של דירות חדשות. נכון לחודש מרץ מלאי זה עומד על כ- 15,200 יחידות דיור בהשוואה לכ- 16,500 יחידות דיור בתקופת השיא ב- 2012.
שילוב מגמות הביקוש והמלאי הבלתי מכור מוביל להמשך ירידה של מספר חודשי ההיצע לרמה של 9.2 חודשים. רמה זו של חודשי ההיצע נמצאת מתחת לטווח של 10-13 חודשים אותו הגדרנו כטווח ניטראלי בו לאורך זמן יכולים לפחות הלחצים לעליות מחירים. הזמן הקצר בו היה מספר חודשי ההיצע ב’טווח הנייטראלי’ ומגמת הירידה הנמשכת במספר חודשי ההיצע, תואמת את ההאצה בקצב עליית מחירי הדיור (כפי שהם נמדדים במדד סקר מחירי הדיור המבוסס על נתוני רשויות המס ואשר אינו נכלל במדד המחירים לצרכן). קצב העלייה השנתי של מדד סקר מחירי הדיור הגיע בחודש פברואר 2013 ל- 10.5% בהשוואה לקצב עלייה שנתי של 0.8% ביולי 2012.
יש להוסיף כי מחירי הדיור עלו במהלך חמש וחצי השנים האחרונות בשיעור נומינלי של כ- 74% – מדובר בשיעור עליית מחירים הגבוה ב- 60% מקצב העלייה של מחירי המוצרים האחרים שבמדד המחירים לצרכן, למעט רכיב הדיור. כפי שטענו בעבר, אנו סבורים שהמפתח לריסון עליות המחירים בשוק הדיור הוא בהגדלה של צד ההיצע, באופן שהולם את הצרכים הדמוגרפיים והאחרים של האוכלוסייה, הנאמדים בממוצע ארוך טווח, בכ-40 – 45 אלף התחלות בניה. גם נגיד בנק ישראל התבטא לאחרונה בנושא זה בועדת הכספים שבכנסת והדגיש את הצורך להגדיל את היצע הדיור, תוך התייחסות לחסמים שונים כגון, משך ההפשרה הממושך של קרקעות מדינה, חסמים הקיימים ברמת הרשויות המקומיות וחסמי אשראי במערכת הבנקאית. קיומם של חסמים מבניים בצד ההיצע של שוק הדיור, מחייבים התערבות של הממשלה בטיפולם, על מנת לייצר פתרון ארוך טווח בשוק זה.