גם השנה, פורסם דו"ח ממדי העוני והפערים החברתיים במדינת ישראל לשנת 2011 של הביטוח הלאומי כשהוא מגמתי ובלתי מהימן. הלמ"ס ממשיכה להסתיר את ממדי העוני האמיתיים על ידי דיסאינפורמציה מכוונת בשני מישורים עיקריים: האחד, העדר מידע על פערי הבעלות בנכסים לא מעניק תמונת אמת על העוני והפערים החברתיים בישראל. השני, התייחסות לממוצע ההכנסות של העשירונים והעדר פילוח לרמת אחוזונים בודדים, מעלימה את עומק הפערים בין העשירון העליון לתחתון.
על פי אומדן המכון לרפורמות מבניות, כאשר לוקחים בחשבון את העוני הנכסי, שיעור העניים במדינת ישראל גדל בכ- 27% משיעור העניים במדידת הכנסות בלבד. האומדן חושף שווי נכסים שלילי לחמישון התחתון כתוצאה מהתחייבויות (הלוואות) העולות על שווי הנכסים.
במסמך מחקר של הכנסת שהוזמן על ידי ועדת הכספים הצביעו החוקרים במפורש על פער זה: "יש להדגיש כי מדד ג’יני מסתמך על נתוני הכנסה כספית שוטפת בלבד, ואינו משקף אי- שוויון כלכלי על כל היבטיו, למשל בתחום הבעלות על רכוש, בתנאי הדיור, ברמת החינוך, בשירותים ציבוריים וברמת הצריכה. אומנם אין בישראל מידע מלא ומקיף על חלוקת ההון, אולם ממצאים מהעולם, וגם מישראל, מעידים כי האי-שוויון בחלוקת ההון גדול יותר מהאי-שוויון בחלוקת ההכנסה. לפיכך, אפשר להניח שרמת האי- שוויון הכלכלי בישראל אף גבוהה מזו שבאה לידי ביטוי במדד ג’יני
עמד על כך גם הסטטיסטיקן הממשלתי - ראש הלמ"ס, פרופ’ שלמה יצחקי, בדבריו במסגרת כנס שערך המכון לרפורמות מבניות בנושא עוני נכסי במרץ 2012: "אין כיום במדינת ישראל שום נתון על התפלגות העושר, למרות שבכל המדינות המפותחות יש נתונים, יש התפלגות עושר, יש מחקרים שנעשים על התפלגות העושר, מדידת העוני במדינת ישראל היא בעצם לצורכי תעמולה ולא לצורכי מדיניות". לדברי פרופ’ יצחקי, כל ניסיונותיו למדוד את העוני בנכסים נתקל בחומה בצורה מצד ממשלת ישראל.
דו"ח העוני והפערים החברתיים לשנת 2011 שמודד עוני לפי הכנסה הינו שקרי ומגמתי. מדידת פערים לפי ממוצע ההכנסה בפילוח לפי עשירונים מראה לכאורה פער קטן יחסית בין ממוצע ההכנסה של העשירון העליון לממוצע ההכנסה של העשירון התחתון. פילוח ברזולוציה גבוהה יותר, לרמת אחוזונים, היה מצביע באופן ברור על פער עמוק הרבה יותר בין האחוזונים התחתונים לעליונים. נתונים אלו מוסתרים במכוון מעיני הציבור ע"י הממשלה על מנת שלא לחשוף את העוני והפערים החברתיים הקשים במדינת ישראל.
עושר או עוני אינם נמדדים ברמת הכנסה בלבד, אלא צריכים לכלול גם בעלות על נכסים (כדוגמת דירה, הון פיננסי וכיו"ב). הצגת נתונים סטטיסטים, הכוללים גם את מרכיב הנכסים וההון, הם בעלי חשיבות מכרעת בשיקוף הפערים החברתיים והעוני במדינת ישראל. לא יתכן כי בית אב המחזיק בדירת מגורים, המהווה עבורו בטחון פיננסי משמעותי, יופיע באותה הקטגוריה במדד יחד עם בית אב שאינו מחזיק בדירת מגורים ונאלץ להפריש מהכנסותיו הוצאות בגין דיור.
את התמונה המעוותת שנוצרת כתוצאה ממדידת עוני לפי הכנסות בלבד ניתן לראות כבר בשורותיו הראשונות של הדו"ח: "אין בשנה זו הרעה חריגה במצב החברתי, שתוכל להסביר את עיתוי ההתפרצות של גל המחאה דווקא ב 2011." הרעת מצב העוני במדינת ישראל ניכר בצורה משמעותית במדידת עוני נכסי. התפרצות המחאה נחזתה כבר בשנת 2008 וניתנת להסבר באופן פשוט כאשר תמונת העוני מוצגת באופן מלא.
שקלול עוני נכסי בדו"חות לאומיים על עוני ופערים חברתיים, אינו המצאה חדשה. נתונים סטטיסטיים על עוני נכסי, מקובלים בעולם בכ- 50% ממדינות ה- OECD. אלה מספקים מידע על לחלוקת העושר (כולל נכסים והון) . מפרסום הנתונים של מדינות אלו, עולה כי אכן קיימים פערים משמעותיים בין התפלגות העושר לפי הכנסות לבין התפלגות העושר לפי נכסים.
כאשר מסתכלים על העוני הנכסי, לא ניתן להתעלם מכך שמרביתו נובע מבתי אב מחוסרי דיור. על פי נתוני הלמ"ס משנת 2008 לשלושת העשירונים התחתונים אין דיור בבעלותם והם משלמים בממוצע 3,795 ש"ח כהוצאות דיור. על מנת להילחם בעוני באופן רציני, נדרש לטפל בבעיית הדיור בישראל באמצעות מדיניות דיור לאומית. המכון לרפורמות מבניות מקדם הצעת חוק להקמת רשות לאומית להתחדשות עירונית ודיור בהישג יד שתפתור את בעיית העוני בישראל.
המכון לרפורמות מבניות קורא לקדם גם הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה, שתחייב את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למדוד את העוני בנכסים בסקרים השנתיים ולהציג פילוח ברזולוציה אחוזונים, שישקפו את העוני והפערים החברתיים במדינת ישראל באופן ברור ואמיתי.