בנק ישראל מפרסם קטע מתוך דו"ח בנק ישראל לשנת 2012, שיפורסם בקרוב: התעסוקה והשכר בטרם הפרישה. הפרישה מכוח העבודה בגיל המבוגר, והשפעותיה על הכנסות הפרטים ועל המצב הפיסקלי, תופסות בשנים האחרונות מקום חשוב במדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלות בישראל ובעולם. העלייה שחלה בתוחלת החיים דורשת התאמות מצד מערכות הפנסיה והביטוח הלאומי, כדי שהן יוכלו לספק הכנסה נאותה לפורשים, והיא מגדילה את נחיצותה של הארכת תקופת העבודה. התבגרות האוכלוסייה משפיעה על גודלו של כוח העבודה, על ההוצאה לצריכה פרטית, ועל הכנסותיה של המדינה ממיסים והוצאותיה על שירותי בריאות, רווחה ושירותים ציבוריים נוספים.
בשנים 2004—2009 גיל הפרישה הקבוע בחוק הועלה בתהליך הדרגתי, אם כי מהיר יחסית לעולם, מ-65 ל-67 לגברים ומ-60 ל-62 לנשים . לאחר יישומו המלא של השינוי בחוק נמשך בשנים 2011 ו-2012 הדיון הציבורי הער במדיניות הפרישה: ב-2011 הכנסת דחתה את יישום התוכנית להעלות את גיל הפרישה של נשים ל-64. המתנגדים להמשך ההעלאה של גיל הפרישה של נשים טענו בין היתר שיהיו לדבר שתי השפעות שליליות על הכנסות הנשים: (1) מאחר שרבות מהן מאבדות את מקום עבודתן בגיל מבוגר, הן יצטרכו להמתין ללא שכר עד לקבלת קצבת הזקנה והפנסיה התעסוקתית (אם צברו זכויות לפנסיה כזאת). (2) המשך ההעלאה יאלץ נשים להמשיך לעבוד בשכר נמוך, היות שהשכר הולך ודועך בגיל המבוגר, והדבר עלול לפגוע ברווחתן. טענות מקבילות ניתן לטעון גם לגבי הגברים המבוגרים. מצד שני, ב-2012 הוגשה לבג"ץ עתירה בדבר ביטולה של החובה לפרוש בגיל 67 – לאחר שבית הדין לעבודה חייב את אוניברסיטת בר אילן לפצות כספית עובדת שהאוניברסיטה סירבה לשקול להעסיקה אחרי גיל 67.
שיעורי התעסוקה של כלל האוכלוסייה עלו מאז ראשית שנות ה-2000. בקרב קבוצות הגיל של בני ה-55 עד גיל הפרישה הרשמי העלייה הייתה גבוהה יותר מאשר בקרב אנשים בגילאי העבודה העיקריים (לוח ח-2). אך למרות שעל פני הזמן חלה עלייה מהירה בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה והתעסוקה של המבוגרים, שיעורים אלה נותרו נמוכים בהשוואה לקבוצות גיל צעירות יותר: אצל נשים השיעורים נמוכים יותר בעשור החיים החמישי, ואצל גברים – בעשור השישי. גם הממוצע של שעות העבודה נמוך יותר בקרב המבוגרים, וייתכן שמאפיינים אלה מצביעים על כך שהזיקה לשוק העבודה הולכת ופוחתת עם הגיל. אך ייתכן שתמונה זו משקפת הבדלים בין צעירים למבוגרים מבחינת התכונות וההיסטוריה התעסוקתית, ולכן חשוב לבחון אותה ישירות ביחס למצבם של אותם עובדים בגיל מבוגר.