סקירת המאקרו השבועית של אורי גרינפלד, מנהל מחלקת המאקרו בפסגות: הקיצוצים האוטומטים. קצת היסטוריה לאלו שלא עקבו: ב-2011, הסכימו הרפובליקנים לאשר את העלאת תקרת החוב ב-2.1 טריליון דולר בתמורה לקיצוצים בהיקף זהה על פני 10 השנים הבאות. מעבר ל-900 מיליארד הדולר שקוצצו דרך הגבלת ההוצאות הבסיסיות של הממשל, הוקמה ה"סופר-ועדה לענייני קיצוצים" (כך במקור: super-committee) במטרה למצוא את הדרך היעילה והנכונה ביותר לקצץ 1.2 טריליון דולר נוספים. לוועדה הוקצב למצוא פתרון עד לינואר 2013 (הדד-ליין נדחה במסגרת הדיונים על הצוק הפיסקאלי למרץ) ובמידה והפתרון לא ימצא הקיצוץ יהיה רוחבי. באופן מפתיע, במשך שנתיים לא הצליחה הועדה שמורכבת מנציגים דמוקרטים ורפובליקנים למצוא דרך להסכים על קיצוץ יעיל יותר מקיצוץ רוחבי שהוא כידוע, הכי פחות יעיל.
בחזרה להווה, הקיצוץ הרוחבי יתפרש על פני 9 השנים הבאות כך שבשנת 2013 יקוצצו מהתקציב הפדראלי כ-90 מיליארד דולר. בהינתן שהיקפו של התקציב הפדרלי הוא 3.5 טריליון דולר, בסה"כ לא מדובר על קיצוץ חד מדי. עם זאת, כיוון שקיצוץ רוחבי מיושם בד"כ באופן מיידי וללא שיקול דעת, הפגיעה בצמיחה השנה צפויה להסתכם במלוא הסכום השווה לכ-0.5% מהתוצר. תגובת השווקים האנמית לקיצוץ נובעת משלוש סיבות עיקריות: ראשית, הפער בין קיצוץ רוחבי לקיצוץ "חכם" הוא לכל היותר 0.2% אחוזי צמיחה. מעבר לכך, משקל הצמיחה בארה"ב במגוון ההשפעות על שוק המניות (ריבית אפס, הרחבות כמותיות, אירופה, משקים מתעוררים) גם ככה נמוך באופן יחסי. שנית, העובדה שהקיצוצים יצאו לפועל מגדילה את הסיכויים להעלאת תקרת החוב וזאת כיוון שמבחינת הרפובליקנים הקיצוצים מסמלים את החזרה למדיניות פיסקאלית שפויה. שלישית, באופן תיאורטי, בכל רגע נתון יכול הממשל האמריקאי להחליט על ביטול הקיצוץ הרוחבי ויישום תוכנית קיצוצים רצינית יותר. מאחר שנציגי שתי המפלגות ייפגשו לא מעט בחודשים הקרובים (במסגרת הדיונים על תקרת החוב), הסיכויים לכך לא מאוד נמוכים.