פסגות: עד שתקום לנו קואליציה חדשה אין הרבה טעם בלנסות ולנחש כיצד תפעל הממשלה הנכנסת במטרה לכסות את הבור התקציבי לשנתיים הבאות. בכל מקרה, בהתחשב בכך שמדובר על בור עמוק במיוחד, נעים זה כנראה לא יהיה.
ובינתיים, בהיעדר חדשות כלכליות של ממש מהעולם, עיקר תשומת הלב של השווקים הופנתה להצהרות האחרונות בנושא שער החליפין שמגיעות מאירופה ולחששות מהתלקחותה של מלחמת מטבעות עולמית. בנק ישראל הפסיק אמנם עם רכישות המט"ח אך אם נבחן את ששת הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם (ארה"ב, סין, יפן, בריטניה, שוויץ וגוש האירו) הרי שמלבד זה האחרון כולם עסוקים בתוכניות שונות להדפסת כסף. בשוייץ ובסין, מטרת ההדפסות המוצהרת היא לשמור על שע"ח חלש יחסית (הפרנק השוויצרי "קובע" על רמה של 1.2 אירו) ואילו במדינות האחרות, המטרה הרשמית של ההדפסות אינה להחליש את המטבע המקומי אלא לתמוך בצמיחה. בארה"ב למשל פרסם הפד לפני מספר חודשים מאמר אקדמי ייעודי שמפרט את התיאוריה (שממש לא עובדת במציאות) לפיה הדפסת כסף ורכישות אג"ח יובילו לאפקט עושר אצל הצרכן האמריקאי. כך או כך, להדפסת הכסף יש השפעה ברורה על שערי החליפין בעולם ומכאן שגם על היתרונות היחסיים של היצואנים בכל מדינה.
הנזק הגלום ב"מלחמת מטבעות" הוא מוגבל בסה"כ. הוא כולל הגדלה משמעותית של יתרות מט"ח של מספר מדינות, ופוטנציאל ללחצים אינפלציוניים באותן מדינות. לא משהו שאי אפשר להתמודד איתו. מי שיסבול ממצב כזה הן המדינות שלא יכולות להרשות לעצמן להדפיס, אם בגלל לחצים אינפלציוניים קיימים (כמו ישראל) או בגלל התחייבויות מט"חיות גדולות (כמו מדינות מזרח אירופה). הבעיה היא מה תעשנה המדינות כאשר יתברר שמלחמת מטבעות לא ממש עובדת. השלב הבא של מלחמת מטבעות הוא בד"כ מלחמת סחר ופה כבר מדובר על סיפור שונה לחלוטין. מלחמת סחר, מצב בו המדינות מנסות להגדיל את נתח העוגה על חשבון מדינות אחרות על ידי שימוש במגבלות סחר פיסקאליות (העלאת מכסים, איסור על ייצוא וכו’) תוביל בדרך כלל לפגיעה כללית בצמיחה הגלובאלית. ב-1930, בעקבות ה"שפל הגדול", העלה הממשל האמריקאי את שיעור המכס על יותר מ-20,000 מוצרים לרמות שיא, במטרה לעזור למפעלים המקומיים על חשבון הזרים. התגובה העולמית לא אחרה להגיע כאשר קנדה ומדינות אירופה פעלו גם הן להעלאת המכס על יבוא אמריקאי. בין 1929 ל-1932 קטן היבוא האמריקאי מאירופה ב-70%(!) בעוד הייצוא לאירופה התכווץ בכשני שלישים. למעשה, הסחר העולמי לא חזר לרמות בהן היה ערב המשבר עד סוף שנות ה-30’. התוצאה הייתה וויתור על היתרונות היחסיים של כל מדינה בייצור המוצרים והשירותים השונים, ירידה בהיצע המוצרים ועליה במחיריהם, תוך ירידה ברמת החיים הכללית. לא בדיוק המקום אליו היינו רצים לראות את הכלכלה העולמית הולכת.