סקירה כלכלית מאת הכלכלנית הראשית של הבנק - נירה שמיר: לפי תחשיבי בנק ישראל, כפי שהוצגו לא אחת במהלך השנה האחרונה, מדיניות המיסוי הנוכחית ומגבלת ההוצאה הקבועה בחוק, ותחת הנחת צמיחה של 3.75%, מובילות ב-2013 לגירעון של 3.5% תוצר (לעומת יעד של 3%). עם זאת, תחזית הצמיחה שלנו ל-2013, שאינה שונה מהותית מזו של בנק ישראל, עומדת על 2.6% ללא גז ו-3.6% עם גז. כיוון שתקבולי המיסים מהגז צפויים להסתכם השנה בפחות מ-0.5 מיליארד ₪, הרי ששיעור הצמיחה ללא גז הוא הרלוונטי לצורך תחזית גביית המיסים והגירעון.
יתרה מכך, רמת ההוצאות עליהן התחייבה הממשלה לשנים הקרובות (ובהן יישום המלצות ועדת טרכטנברג, תוספות בתחום הביטחון, תוספות שכר ועוד) חורגת מדי שנה בעשרות מיליארדי ₪ מתקרת ההוצאה (המשופר) הנגזר מחוק התקציב. חריגה זו מגג ההוצאה הינה הסיבה שבעטיה הלכנו לבחירות, אלו אותם 15 מיליארדי ₪ לערך שהממשלה הבטיחה, מעבר למותר בחוק. חשוב לציין, כי גם ללא חריגה זו מדובר על תקציב המשקף הרחבה פיסקאלית משמעותית - גידול ריאלי של 5.3%.
ההשלכות על יחס החוב לתוצר: כפי שאמרו אנשי האוצר לא אחת, וכפי שנאמר אך לאחרונה על-ידי חברת הדרוג S&P, אחד הפרמטרים החשובים לקביעת דרוג המדינה הינו יחס החוב לתוצר, והעובדה שהוא נמצא במגמת ירידה. ואמנם, בשנים האחרונות התהדרנו בכל הזדמנות, כי בניגוד למדינות המפותחות, ועל אף המשבר הכלכלי, יחס החוב לתוצר אצלנו יורד. כך, בעוד שבישראל ירד היחס בין 2007 ל-2011 ב-4 אחוזי תוצר והגיע לרמה של 74.2%, הרי שבמדינות ה-OECD עלה היחס בכ-30 אחוזי תוצר לרמה של כ-103% תוצר.
מימון הגירעון בשנה החולפת נעשה רובו ככולו באמצעות גיוס חוב (מקומי), בעוד התקבולים מהפרטת קרקעות הסתכמו בפחות מ-1 מיליארד ₪ (לעומת סך הכנסות מהפרטה ב-2011 בהיקף של כ-7 מיליארד ₪, מזה: כ-4.5 מיליארד ₪ בגין קרקעות). לפיכך, להערכתנו, לראשונה, מאז 2007 (למעט שנת 2009), חלה ב-2012 עלייה ביחס החוב לתוצר בכ-1%.