אמיר כהנוביץ, כלכלן ראשי אגף נכסים ומחקר, כלל-פיננסים, בסקירה עולמי-יומית: בזמן שהפוליטיקאים התווכחו על שיעורי המס בהקשר הצוק הפיסקלי הם לא שמו לב שנגמר להם הכסף. ביום שני שעבר הממשל הפדרלי התנגש בתקרת חוב של 16.4 טריליון דולר. אנחנו, וכנראה גם המשקיעים, לא רואים בתקרה כשלעצמה סיכון כלכלי אלא בעיקר סיכון פוליטי. נראה שבית הנבחרים האמריקאי הולך להיות סוער בתקופה הקרובה, בנוגע לדרישות הקיצוצים שקשורים לתקרת החוב, סערה שעשויה לעורר מחדש את החשש בשווקים לאחר שזה נפל לרמת נמוכות (VIX ירד ל-13.6 נק’). מצד שני, הסערה עשויה להביא איתה גם הזדמנויות והישגים חדשים.
הבורסה פתחה את 2013 ב"סערה": לאחר הפתרון לצוק הפיסקלי ובהירות מסוימת בנוגע למדיניות המס החלו מוסדות רבים, שהחזיקו בהר של מזומנים, לשחרר אותם ואפשרו ראלי בשווקים. ברקע להחלטה, רצף של נתוני מאקרו חיוביים בארה"ב, בניהם תוספת של 168 אלף משרות חדשות בסקטור הפרטי, מדד מגזר השירותים של ISM עלה לרמה של 56.1, הקריאה הגבוהה ביותר מאז פברואר, מגזר הייצור המושמץ רואה גם הוא רנסנס, כשביום רביעי דווח כי ה-ISM לייצור עלה בדצמבר ל- 50.7 נק’, גבוה מנתון נובמבר ומהציפיות המוקדמות. בגרמניה מדד מנהלי רכש עלה בדצמבר ל- 50.3 ובסין ל- 50.6, הגבוה מזה 7 חודשים. עונת הדו"חות לרבעון הראשון החלה אתמול עם פרסום דוחותיה הטובים מהציפיות של ענקית האלומיניום אלקואה, מה שהוסיף גם הוא לאופטימיות ובטח לאחר שהודיעה כי היא צופה שהביקוש העולמי לאלומיניום יעלה ב-2013 ב-7% בעקבות התאוששות כלכלת סין (ראו הרחבה).
האינפלציה בארה"ב עולה, האם תשואות האג"ח בעקבותיה? אינפלציית הליבה בארה"ב החלה לעלות בשנה וחצי האחרונות, על רקע המדיניות המרחיבה של הבנק המרכזי הפדרלי (ראו גרף). מצד אחד למרות העלייה באינפלציה תשואות האג"ח המשיכו להישאר נמוכות, על רקע מחויבותו של הבנק הפדרלי להותיר את הריבית אפסית למשך זמן ממושך, מה שיכול להרגיע את המשקיעים בממשלתיות. אך מצד שני, המשך המגמה של התחממות אינפלציונית, ובמיוחד שזו עלתה מעל היעד של 2%, עשויה בסופו של דבר לקפל את הבנק המרכזי ולהביא להקדמת העלאות הריבית בארה"ב מוקדם מהציפיות.
את תרחיש הבלהות הזה מנסה ברננקי לרכך כשאמר שיהיה מוכן לסבול ציפיות אינפלציה של עד 2.5% לשנה/שנתיים על מנת לתמוך בירידת שיעור האבטלה. אך האם אפשר להירגע לאור העובדה שמאז חודש יולי, אז עמדו התשואות ל-10 שנים על 1.39%, הן עולות ועולות (כעת 1.88%) וכשברקע הכסף של הבנק המרכזי מתחיל לזלוג לכלכלה:
הכסף מתחיל לזלוג לכלכלה: ההתפתחויות החיוביות מאפשרות ויאפשרו לציבור ולחברות, לקיחת יותר אשראי, מה שעשוי לחמם את האינפלציה ולקצר את תכניות הפד (QE3 וטוויסט). למעשה, כבר כעת כמה מחברי ועדת שוק הפתוח של הפד רוצים לעצור או להאט את "QE" באופן מידי.
בנקים מסחריים בארה"ב החלו לתת יותר ויותר אשראי (עליה מחודש ספטמבר 2012 בקצב שנתי של 7.5%), החשש לסיכון יורד (ראו בהמשך), מה שבא לידי ביטוי גם בעליית תשואות באג"ח הממשלתיות.
סערה חדשה מתקרבת – תקרת החוב: ה"צוק הפיסקלי" שלכאורה מאחורינו לא לגמרי עבר. המפלגות הסכימו שהן לא מסכימות לגביו ונדחה להחלטה לדיונים על תקרת החוב. למה לדחות תקרת חוב למחר אם אפשר לדחות אותה למחרותיים?
למעשה, ארה"ב כבר הגיעה לתקרת החוב (רשמית ב-31.12), לפני תאריך היעד של ההערכות המוקדמות, אך שר האוצר גייטנר עשה פירואטים פיננסים כדי להשיג עוד זמן. הפירואטים הללו הסתכמו ב-200 מיליארד דולר נוספים, שהם כחודשיים פעילות נורמלית של הממשל.
נכון שהגעה לתקרת החוב היא חוסר יכולת חוקתית לקחת הלוואות חדשות או למחזר את הישנות, עצירת הנפקות אג"ח או במילים מפחידות יותר – חדלות פירעון. אלא שממש כמו הצוק הפיסקלי גם תקרת החוב היא בעיה מדומיינת שהמציאו קובעי המדיניות לעצמם. אין שם שום בעיה של השוק לתת לארה"ב הלוואות נוספות ולמעשה שרק תבקש. לכן אסור בשום אופן להסתכל על הבעיות שארה"ב ממציאה לעצמה באותו אופן בהן נתפסות הבעיות של מדינות אירופה החלשות. ארה"ב מסוגלת לשרת את החוב שלה, הכלכלה שלה צומחת ומאוזנת.