בית המשפט העליון קובע בהחלטה עקרונית כי פקיד השומה לא יוכל לפעול בעניינו של נישום, מעבר ללוחות הזמנים הקבועים בפקודת מס הכנסה. השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל וצבי זילברטל, קובעים, בהחלטה שהתקבלה אתמול בבקשות רשות עירעור שהוגשו על ידי יגאל דור-און ואחרים, כי רשות העירעור התקבלה, וכי החלטות בית המשפט המחוזי בעניין שבגינו הוגשו העירעורים – בטלות. בשל ההחלטה העקרונית של בית המשפט, משמעות האיחורים הטכניים של רשות המיסים בהוצאת שומות תסב נזק של כחצי מיליארד ₪ לקופת המדינה, על פי הערכת רשות המיסים עצמה, כפי שבא לידי ביטוי בדברים שנאמרו בבית המשפט העליון, בדיון שהתקיים ב-19.12.2012.
לפרשה יש פן נוסף. העירעור, שאליו צורפו שני תיקים נוספים, הוגש על ידי דור-און, בן זוגה של ורד פרי המוכרת מניצחונה אל מול רשות המסים בהכרה בהוצאותיה בגין ההשגחה על ילדיה, בעת שהיא עובדת, כהוצאה מותרת בניכוי, לצורך חישוב מס ההכנסה.
הפעם ורד פרי ויגאל דור-און, באמצעות עורכי הדין קובי ואורי גולדמן, ממשרד גולדמן ושות’, הגישו את הערעור לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא לקבל את טענתם בענין התיישנות השומה שהוציא פקיד שומה ליגאל דור-און.
החלטת שופט בית המשפט המחוזי, מגן אלטוביה, בעניין יגאל דור-און ניתנה בניגוד להלכה חדשה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, במסגרת הערעור שהוגש על ידי רשות המסים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לבטל את השומה שהוצאה באיחור, גם אם האיחור הוא של כמה ימים בלבד (להלן: "הלכת משה סמי").
לפני כשנה קבע בית המשפט העליון הלכה חדשה ששינתה את הפרשנות הגמישה כלפי פקיד השומה ביחס למועדים להוצאת השומה והתיישנותה בהתאם. עד להלכה זו נהג שנים רבות פקיד השומה לפי הלכה "הישנה" אשר קבעה, כי מרוץ הזמנים נעצר משעה שקבע פקיד השומה את הצו שבכתב, כלומר, הדגש היה על המועד בו הופעל והושלם שיקול הדעת של פקיד השומה.
לאור ההלכה החדשה מועד ההתיישנות כלפי פקיד השומה הוא קשיח, ועל מנת לקטוע את ההתיישנות צריך פקיד השומה גם להוציא את השומה ונימוקיה, וגם להעביר על כך הודעה לנישום.