משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: כאשר הוזכר הביטוי "כלכת בחירות" היינו רגילים להבין אותו כמכסה על הרבה "שוחד", מצד קובעי המדיניות הנוכחיים, כלפי הבוחרים, וזאת בצורת סוכריות והטבות, חלקן, זמניות, וחלקן קבועות. כך אצלנו, וכך אצל רוב המדינות המפותחות, והדמוקרטיות, בה הבוחר מחליט על הישרדותו של השלטון במקומו.
בבחירות שהתנהלו באמריקה, ראינו וריאציה קצת שונה הפעם: המשך סוכריות והטבות, אבל במימון ה"עשירים". למעשה, מלחמת המעמדות, אשר ניהול הנשיא אובמה במערכתו להישארותו בבית הלבן, הצליחה לייצר מספיק מומנטום עבורו, על מנת להתגבר על פרמטרי מקרו, שככלל, היו מפילים כל נשיא אחר.
באירופה, לא היו הבטחות אלא סוג של תוכנית "דם, יזע ודמעות" צ"רצ"לינית, להחזרת המצב הכלכלי לתקופה שלפני המשבר. הבטחות שווא כמובן, אבל שתפסו ברוב המקרים, ואשר גרמו לכל הממשלים, כולל הצרפתי, להתחלף.
אצלנו, ובמידה מעניינת במיוחד, אנו רואים את תחזית ה"דם יזע ודמעות", ללא ההבטחה לסיום ההוליוודי החיובי. פשוט מסלול של מיסים, וקיצוצים, להשגת מטרות מקרו כלכליות, שבדרך כלל ממש עוברות גבוה גבוה מעל ראשם של רוב האזרחים.
אחוז גירעון, יחס חוב-תוצר, תקרת-הוצאה, כל אלו נפלאים, כאשר באים לעשות מצגת לפני נציגי S&P או פיץ", אבל ממש לא מעניינים בסופר, בהוצאות על החינוך, ועל בריאות, ובכלל במאזן הכספי של האזרחים הנמצאים בעשירונים 8, ומטה.
בנימין נתניהו, שלי יחימוביץ, יאיר לפיד או ציפי לבני, כולם, ללא יוצא מן הכלל, מבטיחים לשפר את מצבנו על חשבוננו. מי היה מאמין שנרצה שינוי מדיניות מינורי, לכיוון זו שהנשיא אובמה, ובן ברננקי, מיישמים, על מנת להחזיר קצת יותר שפיות לחשבון העו"ש, אצל רוב אזרחי המדינה.