אחד הקשיים המרכזיים עימם מתמודדות אוכלוסיות ממוצא תרבותי שונה הינו הקושי בהבנת השפה. קושי זה מקבל ביטוי חריף במיוחד כאשר מדובר בשירותים רפואיים, שפעמים רבות קשים להבנה גם לדוברי עברית, אך עבור אדם שעברית אינה שפת אמו – מדובר במכשול ממשי ומסוכן.
על מנת להקל על אוכלוסיות אלה, פרסם משרד הבריאות בשנת 2011 חוזר מנכ"ל המפרט לראשונה את החובות המוטלות על מוסד רפואי בכל הנוגע להתאמה תרבותית ולשונית של פעילותו עבור מטופלים הזקוקים להתאמה זו. חלק מהדרישות בחוזר מהוות דרישות חדשות (למשל חובה לתרגם שילוט במוסדות), וחלקן מהוות פירוט של חובות הקיימות כבר בחוק מתוקף חוק זכויות החולה, למתן מידע רפואי באופן מובן למטופל ולקבלת הסכמה מדעת מהמטופל לטיפול המוצע (למשל לספק תרגום מקצועי למפגש בין המטפל למטופל המתקשה בעברית).
רונן רגב כביר סמנכ"ל מחקר בארגון אמון הציבור: "אמנם הוראות חוזר המנכ"ל יכנסו לתוקף במלואן בפברואר 2013, אך לעמדתנו המשפטית הוראות החוזר הנוגעות ליישום חוק זכויות החולה תקפות כבר עכשיו. יש להבטיח כי ההוראות מיושמות בפועל ובאופן ראוי. מבדיקות שערכנו עולה כי פעמים רבות הן הצוותים הרפואיים והן המטופלים המתקשים בעברית כלל אינם מודעים לזכותם לקבל תרגום מקצועי למידע הרפואי הנמסר להם ועולה חשש ממשי כי זכויות אלו נרמסות תוך פגיעה באיכות הטיפול ואף סיכון חיי מטופלים. מוסדות הבריאות חייבים לשלב שירותי תרגום מקצועיים בפעילותם השוטפות באופן מיידי ולוודא ששירותים אלה זמינים בפועל למטופלים הזקוקים להם גם כאשר הם אינם יודעים ששירות זה קיים ולכן אינם מבקשים אותו. חשוב לציין שחלק ממוסדות הבריאות כבר עושים צעדים חשובים ומשמעותיים בכיוון זה אך כאמור רבים עדין לא השכילו לעשות זאת".