”יעד גירעון של 4%, ולא היעד הרשמי של 3% תוצר, יתאים יותר למשק בשנה הבאה”

רונן מנחם, מנהל מחלקת השקעות ואסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות: יעד הגירעון של הממשלה לשנת 2013, 3% מהתמ"ג, שאפתני, אם לא יומרני, שהרי הגירעון נמצא במדרון תלול: ב-12 החודשים האחרונים הוא תפח ל-4.2% מהתמ"ג, שעה שעד לפני מספר חודשים היעד שתוכנן לשנה הבאה עמד על 1.5% בלבד מהתמ"ג.

באירופה היה עד כה ניסיון לא מוצלח לטפל בבעיית הגירעון הגבוה של מדינות הפריפריה. שם ניסו להתמודד עם משבר החוב על ידי קיצוצים בתקציבים, אך גילו כי בכך החריפו את הקיפאון כלכלי ונתחי החובות הציבוריים במונחי תמ"ג דווקא גדלו. כשלון זה צריך לגרום לנו להרהר האם ובאיזו נחישות צריך לשאוף כבר השנה להשיג את יעד גירעון כה מאתגר.

לדעתי, צריך להיקבע שיעור גירעון שיהיה קו אדום – כזה שמצד אחד יתיר חריגה מהיעד הרשמי וכך יכביד פחות על המשק ומצד שני יתקבל בהבנה על ידי חברות דירוג האשראי ובנק ישראל (שכעס מאוד בקיץ, כשהתברר לו שהממשלה החליטה להכפיל את יעד הגירעון לשנה הבאה). אציין, כי חברות דירוג האשראי לא בוחנות רק את גובה הגירעון, אלא את המגמה שלו. אם נצהיר כי החריגה תהייה חד פעמית ולא תתבדר, הן תסכמנה. לדעתי, שיעור גירעון של 4% תמ"ג עשוי להיות מועמד טוב לכך.

נגיד בנק ישראל אומר שהמשק בהאטה, אך לא גדולה. זו הסיבה שתחזית הצמיחה שלו לשנת 2013 ירדה בשיעור שולי, מ-3% ל-2.8%, למרות שורת אינדיקאטורים המראים שברבע האחרון של שנת 2012 גדל התוצר לאט יותר מאשר ברבע השלישי: מדד המגמות בעסקים של הלמ"ס נמצא ברמה הנמוכה ביותר אי פעם, מדד מנהלי הרכש מצביע כבר חצי שנה על התכווצות בתעשייה והמדד המשולב של בנק ישראל עצמו משקף האטה נוספת בחודשים האחרונים.

הערכה זו של בנק ישראל חשובה מאוד מבחינת שיעור הגירעון אליו יש לחתור וכתוצאה גובה הקיצוצים בתקציב והגדלת המיסים. אם ההאטה תהיה חדה יותר (התמ"ג יגדל, נניח, 2% ומטה בשנה הבאה), הקטנת הוצאות בהיקפים בהם מדובר היום (עד 15 מיליארד ₪) במדינה שאך לפני שנה חוותה מחאה חברתית גדולה, תהייה בעייתית מאוד; כלל לא ברור אם תועלתה תהיה גדולה מעלותה (לפחות במבט לשנתיים-שלוש הבאות).

זאת ועוד: משום שקשה לקצץ סכום גדול כל כך, יהיה צורך לצרף העלאת מיסים, לרבות מס ערך מוסף, שהוא עדיין הקל ביותר ליישום ובעל התוצאות המהירות ביותר. מהלך כזה יגרום תחילה לעליית מחירים חד פעמית וקצב התגלגלותה בהמשך יהיה מהיר יותר ככל שההאטה במשק לא תהיה גדולה, כפי שאומר בנק ישראל. לכאורה, רמת האינפלציה במשק נמוכה (בנק ישראל אף הוריד את תחזית האינפלציה ל-2013 ל-1.8%, נמוך מאמצע יעד האינפלציה) ויהיה קל להסתדר עם תוספת אינפלציה שמקורה בעליית מע"מ, אך לדעתי הדבר כלל לא בטוח: אם האינפלציה תפתיע לרעה (עלייה בת 5.5% במדד המחירים ליצרן מתחילת השנה עלולה לבשר על כך, עוד לפני שמדברים על מחירי הדיור), מלאכתו של בנק ישראל להגן על יעד האינפלציה תהייה מסובכת הרבה יותר.

לדעתי, ההאטה במשק אכן לא גדולה. אחת הדוגמאות לכך היא הלמ"ס, שאומרת שברבע השלישי של השנה גדל התוצר למעט מיסים נטו על הייבוא יותר מ-4% בקצב שנתי (זו דרך המדידה שהלמ"ס ממליצה עליה לבחינת התפתחות התמ"ג על פני זמן). לכן, גם אם ברבע הרביעי התוצר יגדל לאט יותר, נקודת הפתיחה שלו טובה. מנגד, אני מעריך כי בתחום האינפלציה עלולה להיות בעיה, שכן לדעתי האינפלציה תהייה גבוהה יותר מההערכות הנוכחיות.

בשורה התחתונה, לנוכח ההאטה הלא גדולה במשק מחד והחשש מעלייה באינפלציה מנגד, אני סבור שיעד גירעון של 4%, ולא היעד הרשמי של 3% תוצר, יתאים יותר למשק בשנה הבאה, במיוחד ככל שהמסים שיועלו יהיו מסי צריכה.