עידן אזולאי מאפסילון בסקירת מאקרו שבועית: כמעט ושכחנו, אבל עד לא מזמן הייתה כאן מחאה חברתית. לא נדון כעת במידת הצלחתה של המחאה, אבל לדעתנו ובניגוד לקונצנזוס, אנו סבורים שהיא רשמה יותר הישגים מכישלונות.
הפעם נרצה לדבר דווקא על אלו האחרונים. ליתר דיוק, על הכישלון הגדול של המחאה שהוא מחירי הדיור. נזכירכם שעם פרוץ המחאה, הייתה תחושה שהיא תצליח להשפיע על מחירי הדיור ותוריד אותם, מה שגרם לרגיעה מסוימת בפעילות בשוק הדירות. המציאות כידוע, שונה לגמרי. הגרף שמוצג למטה לקוח מסקירת ענף הדיור של משרד השיכון לרבעון השלישי. הגרף העצוב הזה מציג את השחיקה החדה שחלה ביכולתם של הישראלים לרכוש דירה. בעוד שמחירי הדירות עלו ב 34% בשבע השנים האחרונות, השכר הריאלי נותר ללא שינוי (!!!). על מנת להשלים את התמונה העגומה, נציין שבין השנים 2007 ל 2012, עלה שכר הדירה ב 41%. זו אמנם לא חדשה מרעישה, אבל מגורים בישראל הם מאוד מאוד יקרים.
אם כך, האם מחירי הדירות צפויים להמשיך ולעלות ? את התשובה נחלק לשניים. בטווח הקצר, אנו מניחים שהמחירים לא יעלו מרמתם הנוכחית מהטעם הפשוט שהם יקרים מאוד. לאור הירידה החדה בכוח הקנייה של הקונים הפוטנציאליים, אנו מתקשים לראות את המשך מגמת העלייה נמשכת. הסטה של הקונים לשוק השכירות עלולה ליצור לחצים אינפלציוניים במידת מה, אלא שגם במקרה זה, ולאור הרמה הגבוהה של מחירי השכירות לא סביר לראותם ממשיכים לעלות בחדות בטווח הקרוב.
עם זאת, לחצים לעליית מחירים עלולים להיווצר בטווח הזמן של כשנה ומעלה. זאת בעקבות הירידה החדה בהתחלות הבנייה מתחילת השנה (-19% לעומת התקופה המקבילה אשתקד) אשר תקטין את מלאי הדירות. האתגר הגדול של הממשלה הבאה, אם כן אינו בתחום הפוליטי או המדיני, ואפילו לא בתחום הביטחוני. הממשלה הבאה צריכה (או ליתר דיוק, חייבת) לתת סוף סוף מענה ראוי לבעיית הדיור. הימנעות ממתן תשובות ראויות לנושא הזה עלול להצית את גל המחאה הבא שכלל לא בטוח שבו הציבור יסתפק בירידת מחירי הקוטג’.