כגודל הציפיות, כך היו גם גודל האכזבות מהשנה שחלפה. בעוד שההנחה הייתה, כי 2012 תהיה השנה שבה הכלכלה העולמית תתגבר על הקשיים ותחזור לפסי צמיחה גבוהים, בדיעבד, הכלכלה האירופאית סבלה ממיתון כפול (Double Dip Recession), יוון שמטה חובות וקפריסין הצטרפה לרשימת המדינות הזוכות בכבוד המפוקפק של אלו אשר קיבלו סיוע של האיחוד האירופי.
אמנם, מבין הגושים הגדולים, המשק האמריקאי צמח בשנת 2012 בשיעור גבוה מזה שנרשם בשנת 2011. גם במשק היפני התרחש דבר דומה, כאשר יפן השתקמה מנזקי הצונאמי ואסון הטבע בפוקושימה. עם זאת, קצב הצמיחה הצפוי במדינות הללו ב-2013 יהיה נמוך משמעותית מאשר הפוטנציאל ועדיין לא הזכרנו את המשק האירופי אשר נמצא בצרות צרורות. כלומר, השווקים המפותחים צפויים לצמוח בשנת 2013 בשיעור הנמוך משמעותית מפוטנציאל הצמיחה שלהם, ב-1.5% בלבד, שהוא דומה למדי לקצב של 2012.
גם השווקים המתעוררים, בשנת 2013, לא יגשימו את הפוטנציאל הטמון בהם, אך מצבם הוא שונה לחלוטין מאשר קיים בקרב קבוצת המדינות המפותחות. אלו צפויים לצמוח בשנת 2013 בקצב נאה למדי, כ-5.5%, הגבוה מאשר נרשם בשנת 2012.
הקשיים בעולם המפותח, לעומת המתעורר, הביאו לידי כך שמשקלם של השווקים המתעוררים, כחלק מהכלכלה העולמית המשיך ואף ימשיך להתרחב. כך, בעוד שלפני 2 עשורים היה משקלן של מדינות ה-BRIC כ-6% מהתוצר העולמי, לאחרונה הוא כבר מתקרב לכדי 20%. מנגד, בעוד בראשית שנות ה-90’ ארה"ב וגוש האירו היו אחראים למחצית מהכלכלה העולמית, בסוף 2011 הן היו אחראיות רק ל-40%.
לפעילות הממשלתית בוודאי בשווקים המפותחים, אך גם במתעוררים תהיה השפעה מרכזית על הסביבה המאקרו-כלכלית בשנת 2013. במידה רבה, מבחינה זו ארה"ב ויפן, אך גם סין הן גורמי הסיכון המרכזיים. ההתנהלות הפיסקלית בשלוש המדינות ב-2013 היא לוט בערפל. אמנם, המשק האמריקאי עבר בחירות. אך עדיין הוא מהווה מוקד של אי-ודאות לשווקים. ביפן צפויות בחירות בדצמבר ובסין התחלפה ההנהגה של המפלגה השלטת.
ארה"ב – ארץ האפשרויות המוגבלות: באופן בסיסי, היינו מצפים כי תוצאות הבחירות שהתקיימו בראשית נובמבר יביאו לכדי הסרת הערפל סביב התקציב. לצערנו, לא כך הדבר וכיום ישנה אי וודאות רבה מאוד באשר לתוצאות המשא-ומתן אשר נפתח בין הדמוקרטים והרפובליקאים. חשוב לציין, כי השוק מעניק סבירות גבוהה להצלחת המגעים, אך קשת התוצאות האפשריות היא רחבה מאוד וגם ההתנהלות הפיסקלית ב-2013 היא חידה, במיוחד על רקע העובדה בית המחוקקים נותר מפוצל.
יתר על כן, במסגרת ההסכמים בין שתי המפלגות יצטרכו הנציגים להסכים גם על העלאת תיקרת החוב האמריקאי, אשר הועלתה לאחר "מערכה" לא פשוטה באוגוסט 2011. כפי הנראה, הטבות המס של בוש יחודשו, בעיקר למקבלי ההכנסות הנמוכות והבינוניות, אך לא לבעלי ההכנסות הגבוהות. בשורת התחתונה – אי ודאות.
הפעילות הכלכלית בארה"ב, נראה כי השתקמה במידה ברבע השלישי של 2012, לאחר שני רבעים חלשים. עם זאת, ההתרחבות הייתה תוצאה של גידול בהוצאה הממשלתית ועלייה במלאים. ההוצאה הפרטית וגם היצוא לא נראים טוב מדי. ואכן, על רקע הגורמים הפנימיים – שיעור האבטלה הגבוה ושחיקה ריאלית של השכר, והחיצוניים – קושי במדינות רבות בעולם המהוות יעדי היצוא של ארה"ב, קשה לראות את המשק האמריקאי מממש בשנת 2013 את הפוטנציאל הטמון בו.
אין ספק, כי הפירמות צפויות לפעול בהססנות מסויימת בשנת 2013, בכל האמור להשקעות, על רקע החשש מפני דפוס ההוצאה של הצרכן האמריקאי המהווה כ-70% מהכלכלה. עם זאת, מהלכי ההרחבה של הבנק המרכזי יתרמו באופן חיובי לכלכלה ובהתאם אנו צופים כי שיעור הצמיחה במשק האמריקאי, הן ב-2013 וגם בשנים 2014 ו-2015 יימצא בטווח של 2% עד 2.5%.
גוש האירו – מדחי אל דחי: הכלכלה האירופית היא לב המשבר של השנתיים האחרונות, אשר יובא ממשבר ה-Subprime האמריקאי והשתלב, בבעיות הפנימיות של מספר מדינות אירופאיות (כמו, סקטור ציבורי מנופח ביוון, בועת נדל"ן בספרד או בנקאות עתק באירלנד) אשר הביא את חלקן עד לכדי קריסה.
הזעזוע הראשוני, אשר הגיע מארה"ב טופל, גם אם בצורה חלקית על ידי מדיניות מוניטרית מרחיבה ובעיקר על ידי פיסקלית מרחיבה. אך, חוסר היציבות הפיסקלית הביא להמשך ההידרדרות, עד לכדי מיתון נוסף, שני תוך 4 שנים.
כעת, המצב בגוש האירו הוא בלתי נסבל. מחד, על המדינות לצמצם את הגירעונות הממשלתיים העצומים והחובות שהרקיעו לשחקים מאז 2007 ומאידך להתמודד עם הבעיות החברתיות שנוצרו בדמות עלייה משמעותית בשיעור האבטלה ובעיקר של השכבה הצעירה של שוק העבודה.
באופן פשטני, ניתן להדגיר את הגישה השלטת בגוש האירו באמצעות שני מאפיינים. הראשון, הוא הרצון לשלם את החובות. אמנם, הגוש כבר עבר את נקודת האל-חזור כאשר יוון פשטה רגל, אך הגישה הברורה היא שעושים הכל בכדי שמדינה נוספת לא תפשוט רגל (הכוונה, היא בעיקר לספרד). המאפיין השני הוא צמצום החוב הציבורי. כידוע, המשבר הביא לנסיקת החובות. לדוגמא, שיעור החוב, במונחי התוצר, בספרד בשנת 2007 עמד על 36%. בשלהי 2011 הוא כבר עמד על כ-70%. בסוף 2012 הוא יהיה אף גבוה מכך.
במידה והאיחוד האירופי מקדש גישה זו, משמעותה היא בלימת ההוצאה הממשלתית למשך הרבה שנים. התוצאה, תהיה מיתונים נוספים לאורך הדרך ושיעורי אבטלה גבוהים למדי.
אחת הבעיות שמונעת את הבראת גוש האירו היא חוסר האחידות הפוליטית, אשר מביאה לאי-יכולת של קבלת החלטות קשות ונכונות. בפועל, ההחלטות הקשות התקבלו רק כאשר השווקים נכנסו לסערה. לכן, גם מזווית זו אנו לא יכולים להיות אופטימיים למדי.
בשנת 2013 צפוי הגוש לצמוח בשיעור צנוע למדי של כ-0.5%, כאשר גרמניה וצרפת יתרחבו בשיעורים הנמוכים מ-1% ומנגד, ספרד ואיטליה ימשיכו להתכווץ.
השווקים המתעוררים – מי שלא שם לא קיים: טראומת הנמרים האסייתיים בשנת 1997 ושמיטת החובות של רוסיה בשנת 1998, הביאו לידי כך שהשווקים המתעוררים הגיעו הכי מוכנים שניתן למשבר של 2008. מצבם המאקרו כלכלי של השווקים המתעוררים היה איתן והתאפיין בעודפים במאזני התשלומים ובגירעונות ממשלתיים צנועים.
אגב, במידה גם החברות האמריקאיות הגיעו מוכנות למשבר החדש אחרי שצלחו את משבר ה-NASDAQ, תוך שרמת המינוף שלהן היא נמוכה למדי. כך, מדינות ובנקים מסחריים שלא התאפיינו בחשיפה פיננסית גבוהה לנגזרות על שוק הנדל"ן האמריקאי נמנעו מהזעזוע, שהיה מנת חלקן של כלכלות מפותחות רבות.
אין ספק, כי גם השווקים המתעוררים אשר מתאפיינים בהיקף מסחר גבוה ביחס לגודלן של הכלכלות נפגעו מהמשבר שחוו המשק האמריקאי והכלכלה האירופית עם זאת, הם צלחו את המשברים הללו בצורה טובה ומצליחים לשמר רמת צמיחה סבירה למדי, אשר אף צפויה להתעצם בשנת 2013, לעומת 2012.
המתעוררים האסייתיים יהיו המפתח בכל האמור לקבוצה זו מבחינת קצב הצמיחה ובמיוחד מפאת גודלם (ובמיוחד סין והודו). קצבי הצמיחה הנאים במתעוררים האסיתיים, גם אם הם אינם בשיא, מבטיחים כי כל הקבוצה תציג התפתחויות נאות.
הבנקים המרכזיים של המשקים המרכזיים צפויים בשנת 2013 לשמר את ריבית המוניטרית שלהם בדומה לזו הנמצאת כעת. מרביתם כבר התאימו את רמת הריבית לסביבת הפעילות.
במשק הסיני בוצעה לפני מספר שבועות החלפה של הנהגת המדינה. לדעתנו, התוצאה הפרקטית של המהלך היא האטת ייסוף היואן הסיני, בכדי לא פגוע בכושר התחרות של המדינה ובהתאם בקצב הצמיחה, אשר צפוי לעלות מהרמה בה היה בשנת 2012 ולגיע לכדי 8% בשנת 2013.
הכלכלה ההודית, הציגה, בדומה למדינות אחרות, ירידה בעוצמת הצמיחה, כאשר הייצור התעשיתי ממש נותר ללא שינוי כבר שנה. עם זאת, על רקע ביקושים פנימיים ובעיקר מצד הממשלה, שלה ההשפעה המרכזית על הצמיחה בתקופה הנוכחית, אנו צופים כי זו תצמח בכ-5% עד 6% בשנת 2013.
כמו תמיד, הבעיה המרכזית של המשקים המתעוררים היא האינפלציה. להערכתנו, בשנת 2013 האינפלציה לא תהיה איום משמעותי הן לבנקים המרכזיים של המדינות הללו ובהתאם גם לצמיחה. זו, צפויה לשמור על רמתה או אף להתמתן קמעה (במעט).
אסטרטגיית השקעות: אנו צופים להמשך הקונסולידציה של ריביות השווקים המתעוררים עם המפותחים. מרווחי התשואה בין האג"ח הקונצרניות לממשלתיות צפוי להתכווץ. יש להתרכז במניות בשווקים המתעוררים האסייתיים ובשוק האמריקאי. בראיה סקטוריאלית, ישנה עדיפות לסקטור התעשייה והטכנולוגיה ולחברות המוטות לשווקים מתעוררים אסייתיים.
אסטרטגית השקעות עולמית בשנת 2013: ההשקעות בשנת 2013 תהינה מושפעות משני גורמים מרכזיים. הראשונה, היא העובדה כי 2013 תהיה שנת "פרווה". השניה, היא שהסיכון המרכזי, או גורמי אי הוודאות מגיעים בעיקר מגוש האירו, אך גם מארה"ב (ובפרט מהטיפול בצוק הפיסקלי)
אג"ח: אנו צפויים להמשיך לראות קונסולידציה של ריביות השווקים המתעוררים עם המפותחים, אשר ישמרו על רמת הריבית ללא שינוי. יתר על כן, הואיל ומרבית הסיכונים המאקרו כלכליים מגולמים להערכתינו בשווקים, הצמיחה הנמוכה והיעדר הלחצים האינפלציוניים יעודדו את המשקיעים, התרים אחר תשואות, להאריך את המח"מ ולעבור לאיגרות חוב קונצרניות, אשר בה בעת יצמצמו את פער התשואה בינן לבין המקבילות הממשלתיות. כל זאת, להוציא את מדינות בגוש האירו הנמצאות בקשיים.
מניות: בשנת 2013, אנו לא מוצאים עניין מיוחד בחברות האירופיות, אפילו לא בגלובליות שבהן. מנגד, הואיל והמשקים המתעוררים מגבירים את אחיזתם ומשקלם בכלכלה העולמית, אנו מעדיפים חברות שנהנות מהמאקרו של המשקים הללו. את החשיפה למאקרו של השווקים המתעוררים ניתן להשיג באמצעות שתי דרכים. הראשונה, דרך חשיפה ישירה למניות בשווקים מתעוררים. השניה, היא דרך רכישת מניות אמריקאיות שלהן חשיפה גבוהה לשווקים המתעוררים.
אם ניקח בחשבון, כי השווקים המתעוררים, נסחרים במחירים שהם מעט יקרים, מאשר השווקים המפותחים, אנו נוקטים בתקופה זו בגישה של ניטרליות בחשיפה בין השוק האמריקאי לבין השווקים המתעוררים. לכן, בראייה גיאוגרפית אנו מעדיפים חשיפה לשוק האמריקאי ולשווקים המתעוררים, ובעיקר האסייתיים. אנו מעדיפים להמנע מחברות אירופאיות, במיוחד באלו התלויות בביקושים הפנימיים באירופה, אשר צפויים להיות חלשים לאורך שנים. יתר על כן, רמת הסיכון באירופה תיוותר גבוהה למדי ולכן רמת הסיכון באפיק היא גבוה מאשר מחירי השוק.
בהבחנה סקטוריאלית, בשוק המניות האמריקאי, אנו מוצאים כי חברות התעשייה והטכנולוגיה משלבות בצורה הטובה ביותר בין סיכון לסיכוי. מחד, מחירי השוק של הסקטורים הללו הם, זולים באופן יחסי לסקטורים אחרים. מאידך, סקטורים אלו מתאפיינים בפיזור גיאוגרפי נרחב למדי וחלק מייצר הכנסות בשווקים המתעוררים ובמיוחד האסייתיים, אשר מציגים התפתחויות מאקרו כלכליות עדיפות על השוק האמריקאי.