אורי גרינפלד, פסגות, בסקירה על יוון: ההחלטה הסופית צפויה להתקבל רק מחר, אבל נכון לדיווחים מסוף השבוע נראה שלאחר שבועות ארוכים של מו"מ, ההסכמות על חבילת הסיוע הבאה של יוון הושגו. על מנת להגיע להסכמות, קרן המטבע הבינ"ל נאלצה להסכים שיעד החוב/תוצר של יוון יגיע בשנת 2020 לרמה של 144% ולא 120% כפי שציפו קודם לכן.
מלבד ההסכמות על חבילת הסיוע הבאה, גברו בשבוע האחרון גם ההערכות שהאיחוד האירופי יאפשר ליוון להוציא לפועל תוכנית של מכרזים הפוכים (Buy Back) על האג"ח שלה. ע"פ התוכנית המוצעת, יוון תילווה 10 מיליארד אירו מהאיחוד ותרכוש בסכום זה אג"ח שהנפיקה על מנת להקטין את החוב. במידה ובהתאם לתוכנית, יוון תרכוש את האג"ח במחיר של 25 סנט לאירו, מדובר למעשה ברכישה של חוב בסך 40 מיליארד אירו (ערך נקוב) או במילים אחרות מחיקה של 30 מיליארד אירו מהחוב היווני.
מהלך כזה עשוי להקטין את יחס החוב/תוצר של יוון ב-15 נקודות אחוז. עם זאת, בתוכנית הזו יש יותר חורים מאשר בהגנה של מכבי ת״א. ראשית, מחיר האג"ח של יוון כיום הוא 35 סנט לאירו כך שגם במחיר השוק מדובר במחיקה פחות משמעותית. שנית, למה שמחזיקי האג"ח יסכימו למכור אותו במחיר השוק כאשר יש לא מעט סיבות לא לעשות זאת? נזכיר שהמשקיעים הפרטיים באג"ח היווני מחזיקים כיום בחוב בהיקף של כ-60 מיליארד אירו (ערך נקוב). כל מי שאי פעם סחר בניירות ערך יודע שכאשר בצד הביקוש יש שחקן שרוצה לקנות 2/3 מהסחורה, המחיר כנראה יעלה. מעבר לכך, משקיעים אלו סבלו רק לאחרונה מתספורת של 50% על החזקותיהם והם לא ימהרו לספוג תספורת נוספת.
על מנת להקל באמת על נטל החוב של יוון יש צורך לעשות תספורת למחזיקי האג"ח הציבוריים (קרנות הסיוע וה-ECB) שמחזיקים את רוב החוב. לצערה של יוון, מדובר בעיקר בכסף של משלם המיסים הגרמני והצרפתי ולכן הסבירות לצעד כזה נמוכה מאוד, בטח עד הבחירות בגרמניה בספטמבר של השנה הבאה.