רווחת האוכלוסייה ורמת חיים - ב-2010, 35% מבני 20 ומעלה דיווחו כי אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות השוטפות של משק הבית (למזון, לחשמל, לטלפון וכד’). ביישובים במעמד הנמוך, שיעור אלה שאינם מצליחים לכסות את הוצאותיהם עמד על 46%. באוכלוסייה הערבית, שיעור המדווחים כי אינם מצליחים לכסות את ההוצאות גבוה מהשיעור באוכלוסייה היהודית: 45% לעומת 32% בהתאמה. כך עולה מנתוני הסקר החברתי של הלמ"ס.
הרכב ההכנסות - במשקי בית ביישובים במעמד הנמוך, אחוז ההכנסות מהון, מפנסיה ומקופות גמל נמוך ומהווה רק 4% מכלל ההכנסה, ואילו אחוז ההכנסות מקצבאות ומתמיכות מגיע ל-21% מכלל ההכנסה. לעומת זאת, במשקי בית ביישובים במעמד הגבוה, 14% מההכנסות מקורן בהון, בפנסיה ובקופות גמל ורק 9% מהכנסות מקורן בקצבאות ובתמיכות.
63% מהגרים ביישובים במעמד החברתי-כלכלי הנמוך נמצאים בסיכון לעוני, כהגדרתו במדינות האיחוד האירופי, לעומת 9% מהגרים ביישובים במעמד הגבוה.
הערכת מצב בריאות - 19% מבני 20 ומעלה דיווחו שמצב בריאותם אינו טוב. אחוז המדווחים על מצב בריאות לא טוב יורד ככל שהרמה הכלכלית-חברתית של יישוב המגורים של המרואיין עולה. ביישובים במעמד חברתי-כלכלי נמוך, אחוז המדווחים על מצב בריאות לא טוב גבוה פי 3-2 לעומת הגרים ביישובים במעמד חברתי-כלכלי גבוה, בכל קבוצות הגיל.
פניות לשירותי הרווחה- ככל שהמעמד החברתי-כלכלי של יישוב המגורים גבוה יותר, שיעורי הפניות למחלקות לשירותים חברתיים קטנים, מ-245.2 פניות ל-1,000 נפש ביישובים במעמד הנמוך ל-115.9 פניות ל-1,000 נפש ביישובים במעמד הגבוה.