משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: היום בבוקר פורסם נתון הייצור הסיני מטעם HSBC. נתון זה אשר הופיע בסביבות 47, הפתיע לרעה את רוב האנליסטים אשר ציפו למספר קרוב יותר ל-49, ואולי ל-50. כזכור, 50 הוא הגבול הקובע אם תחום הייצור נמצא בהרחבה, או בהקטנה.
נתון זה משמועתי מכמה סיבות: תחילה הוא אמין יותר בהרבה מאשר נתון ממשלתי, ואכן קיים פער תמידי לכיוון השלילי בין הנתונים הפרטיים, והנתונים הממשלתיים. אלו האחרונים נוטים לחיוב, ולאופטימיות, ומוטים כלפי הייצור בחברות הגדולות יותר, הקשורות לממשלה במיוחד.
שנית, תחום הייצור הינו תחום דרמטי בחשיבותו, כאשר מדובר על מדינה המהווה את בית החרושת של העולם. נתון דומה בארה"ב אמנם חשוב, אבל משפיע הרבה פחות על הצמיחה הגלובלית, מאשר במדינה מתפתחת כמו ברזיל או סין. בסה"כ התסריט הטוען שהחוב מחניק את הצמיחה, וזאת ברמה עולמית, ממשיך להתקיים, וביתר שאת.
אבל את זה לא יכולתם לראות ממדדי המניות בעולם המפותח. הבורסה של שנחאי אכן משקפת מצב זה, אבל לא זו של ניו-יורק, לונדון או פרנקפורט. שם העיקר הוא הכסף החינמי המוזרם בצורה זו או אחרת של QE מוסווה. ויש לנו את מריו דראגי, ובן ברננקי במצב לוחמי במיוחד בימים אלו בנושא הזה. כך ממשיך העולם שבו שחור הוא לבן, ושבו נתוני הכלכלה האמיתית מראים בעיה לעומת, העולם הפיננסי החי מן הזרימה המתמדת של הסם הנדרש לשמן את גלגלי הספקולציה.
דרך אגב, עד עכשיו לא ברור לי למה אותם הנגידים לא מזרימים חלק מן הכספים ל"למטה" (לאזרחים) במקום ל"ללמעלה" (המערכת הפיננסית). אולי זה היה משנה קצת את התמונה, ולמרות שזה לא היה פותר את הבעיה, זה היה מקל, ודוחה את הבעיה בצורה יותר צודקת, וארוכת טווח. בבריטניה כבר מדברים, ועושים, קצת בכיוון זה.