סקירת שווקי חוב בעולם של רוני יונסיאן, מנהל דסק מחקר, חדר עסקאות ני"ע זרים בלאומי שוקי הון. בארה"ב המאקרו ודוחו"ת החברות מתחילים להתחבר. ניכרים סימני האטה וקושי לעמוד בתחזיות האנליסטים אצל חברות גלובליות מובילות. הצמיחה אף היא מאכזבת. גם בשורת הרווח וגם בשורת ההכנסות. התהליך שקרה בשנים האחרונות בו הרווח עלה מהר יותר מאשר ההכנסות מתחיל להגיע לכדי מיצוי. שולי הרווח של ה - S&P מצויים כיום ברמה גבוהה היסטורית. המשך הצמיחה תלוי אם כן ביכולת להגדיל את ההכנסות. זהו אתגר לא קל בסביבת המאקרו הנוכחית.
באירופה, ההצהרה החד משמעית של דראגי לעשות Whatever it takes כדי לשמור על האירו תצטרך לעמוד במבחן המציאות. לנוכח הקושי לייצב את תשואות האג"ח של ה - GIPSI בעבר, קשה לראות אותו מפתיע.
אגרות החוב הקונצרניות באירופה "עוברות מחנה" לסל הנכסים הבטוחים. בעבר בתקופות של מתח בשווקים, התקשו חברות (גם כאלה בדירוג השקעה) להנפיק והעדיפו לדחות את ההנפקות לימים "ירוקים" בשבועות האחרונים ובמיוחד בשבוע האחרון, ההנפקות מצליחות , גם בימים בהם אגרות החוב של ספרד ואיטליה שוברות שיאים. זה נובע בעיקר מעודף נזילות אצל המשקיעים וכסף שמחפש מקום לחנות. המשקיעים מחפשים גיוון לאלטרנטיבה של השקעה באגרות חוב של ממשלת גרמניה בתשואות ריאליות שליליות .
הנהירה הזאת ככל שהיא מובנת, היא מוגזמת. בסופו של דבר אם תרחישי הקיצון המגולמים בתשואות אגרות החוב של איטליה וספרד יתממשו והן יגיעו למצב בו יידרש הסדר חוב יהיו לכך השלכות משמעותית. הן על הצמיחה הכלכלית והן על המרווחים בהם נסחרות אגרות החוב הקונצרניות. בכל מקרה אגרות חוב של מנפיקים בתשואות של כ – 2% לשנת 2020 (ראו הנפקות של קוקה קולה אנטרפריזז והייניקן בשבוע החולף) הן לא "מציאה".