משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: אני מת על אירופה. מייד אומר שאינני אובייקטיבי כלל. גדלתי, והתחנכתי בצרפת. זה משאיר עקבות, אבל זו לא הסיבה לאהבתי ליבשת. הגיוון, והשוני המהותי, בין האנשים, האזורים, הריחות והטעמים, ובמיוחד השוני בהתייחסות לחיים, מוצא חן בעיני שם.
זמן רב לאחר סיום המשבר הקשה העובר עליהם, אזרחי אירופה ימשיכו להיות מיוחדים, ומגוונים, באותה צורה. אבל למה אני מטריד אתכם בכול ההגיג הזה? כי הוא הבסיס לבעיה החדשה שלפנינו בצרה המתמשכת ביבשת העתיקה והאהובה עליי כל כך.
קטלוניה, שבירתה ברצלונה, עומדת על סף מרד. עדיין לא מדיני, אבל כלכלי לבטח. באירופה, הגיוון המופלא הוא מקור של גאווה מקומית, ונטייה לעצמאות. בימי שגשוג עניין מהותי זה, נבלע בזרם המרכזי של הכסף המשטח הכול. כאשר מתקיים ממוצע של 25% אבטלה, זה שונה.
ממשלת ספרד יכולה להסכים לדיקטטורת בריסל-IMF-ECB ("הטרויקה"). צנע נוסף? אפשר לנסות, אומרים במדריד. אבל איך כופים זאת על קטלונים, על באסקים, על אנדלוסים? ובצרפת: איך עושים זאת מול קורסיקאים? אזורים גיאוגרפים הם לא בנקים, והם לא מדינות.
רגש לאומי-לאומני הוא חזק יותר, כאשר מדובר בבית שבו מדבר הדיאלקט שלך. הפסיפס האירופי הוא מקור הצרה הבאה של הביורוקרטיה האירופית, ולדעתי הצנועה, יהיה קשה יותר למצוא לזה פתרון, מאשר למוסדות פיננסיים או למדינות.