משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: בניגוד לתחזית חיובית קטנה (0.1%+) במכירות הקמעוניות בארה"ב, קיבלנו אתמול ירידה של 0.4%. זוהי עוד מכה לתחזיות הורודות של הממשל. כאשר תוכניות ההרחבה, והתמרוץ, הובאו בפנינו בתחילת 2009, דובר על כך שב-2012 הכלכלה האמריקאית תחזור לסביבות הסביר. ז"א עד 6% אבטלה, כ-3% תוצר, וכ-85% ניצולת תעשייתית.
בפועל, זה לא קרה, כי החוב גדל, ולא קטן. אחד מן הסיבות לאי ההצלחה היא גם האשליה שהצרכן הגלובלי (בעיקר מן המדינות המפותחות) ימשיך את מנהגו לצרוך מעל ומעבר. מעבר למה? מעבר ליכולתו הנובעת מהכנסותיו כמובן.
אמנם ראינו צריכה מוגברת במדינות המתפתחות (בעיקר ממדינות ה-BRIC), אבל היה ברור מלכתחילה שזו לא תפצה על הצריכה המסורתית של העולם הישן. אם נצטמצם לכיוון הצרכן האמריקאי, נוכל לומר שאצלו חודרת לאיטה ההבנה שלא כל פרסומת לאייטם לא נדרש צריכה להסתיים בקנייה בקניון, או ברשת.
מצב החוב בכרטיס האשראי, על האוטו, על הלימודים, ועל המשכנתא, חייב להשפיע גם כן. מחיר הדלק, הנע בין 3.5$ ועד 5$ לגאלון עלה מדרגה, ולמעשה מעיק, גם כאשר הוא נמצא בתחום הנמוך של הטווח. וכך נשאלת שוב השאלה המטרידה את כל העוקבים אחר התפתחות המשבר: ביום זה של עדות בן שלום ברננקי, האם אנו במצב של פרה הרוצה להיניק הרבה יותר, מאשר עגל הרוצה לינוק?
או במילים פשוטות יותר: האם ההזרמה, וההדפסה, פוגשות ביקוש לאשראי נוסף, אשר יהווה את הטריגר ל"חזרה לנורמאליות"? כל הפרשנים שאני מעריך, ומוקיר, אומרים שלא. אולי הם יטעו בסופו של דבר, אבל בינתיים, המספרים מאז 2009 מוכיחים שהצרכן המפותח הגלובלי הגיע לקצה יכולתו לתמוך בכלכלה ה"ביקושים".