בעקבות חקירות שנערכו במחוז דרום של האגף לאכיפת חוקי עבודה מינהל הסדרה ואכיפה בתמ"ת נמצאו ראיות לביצוע עבירות על חוק שעות עבודה ומנוחה בעסק "פיצוחי גיל" באשקלון.
עוה"ד חן אביטן, ממשרד התמ"ת הגיש כתב אישום כנגד בעל העסק, ממנו עולה כי הנאשם הפעיל בחודש אוגוסט 2008 עסק בשם "פיצוחי גיל" באשקלון שבו הוא עצמו עבד ביום המנוחה השבועית וכן העסיק במקום שני עובדים נוספים שהינם יהודיים ביום שבת. לפיכך, יוחסה לנאשם עבירה של איסור העבדה במנוחה שבועית ועבירה של איסור על בעל חנות לסחור בחנותו במנוחה השבועית, עבירות על חוק שעות העבודה ומנוחה. כמו כן, הואשם הנאשם כי לא ניהל פנקס שעות עבודה כמתחייב מהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, ביחס לעובדיו.
במסגרת הדיון בביה"ד טען הנאשם כי אין לייחס לו עבירות שעניינן העסקה ביום המנוחה השבועית משהעסק שבבעלותו נשוא האישומים, פועל במסגרת "ההיתר הכללי להעבדה בבתי אירוח במנוחה שבועית ובשעות נוספות" וכי ניהול פנקס שעות העבודה ומנוחה נמסר ונוהל על ידי העובדים עצמם ולפיכך, אין לייחס לו עבירה של אי ניהול פנקס עבודה.
במסגרת הדיונים נבחנה הטענה כי המדובר בבית אוכל. במסגרת העדויות עלה כי בעסק המדובר הציע הנאשם מגוון מוצרים: סיגריות, קפה, גלידות, קרפים, דברי מתיקה שונים, סנדוויצ’ים ארוזים והעסק שימוש גם גלידריה וגם קיוסק. לצורך הכנת הקפה, הקרפים והגלידות, היה במקום מטבח זעיר ומכשיר ביתי להכנת אספרסו. כמו כן, לרשות הלקוחות יועדו שתי עמדות ישיבה, אחת לאורך הדלפק והשנייה עמדה הכוללת שני שולחנות וכיסאות. העסק שהפעיל הנאשם פעל ברישיון של הרשות המקומית ולפיו סווג המקום בסיווג של בתי קפה.
בית הדין התייחס לשאלת פרשנות המונח "בית קפה" שבהיתר הכללי וציין כי נסיבות המקרה מצביעות בעליל על כך שאין מדובר ב"בית אירוח" להאכלה או לינה. המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הבחנה מבדיל בין "מסעדות ובתי קפה המארחים את יושביהם", אשר עליהם חל ההיתר להעסקה בימי מנוחה שבועית, לבתי עסק אחרים אשר בעיקרם פונים לציבור לקוחות המבקש ממכר מסוים. בהתאם למבחן זה, על אף שלעסק שמפעיל הנאשם מקצת מסממניו של "בית קפה" - מטבח זעיר, שלט הכולל מחירים של גלידות וקרפים המוצעים במקום ועמדת ישיבה - הרי שבמהותו - כפי שמעיד שם העסק "פיצוחי גיל" - מדובר בעסק המציע מגוון רחב של מוצרים ומכוון לאותו ציבור החסר מוצר מסוים, מקבלו ופונה לדרכו.
עוד שם דגש בית הדין לכך שאיסור העבדת עובד בימי המנוחה השבועית, תכליתו ראשית לכל, הינה תכלית סוציאלית - מתן יום מנוחה לעובד ולכך שקביעה זו הולמת את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לפיכך, איסור העבדה בימי המנוחה השבועית, כאמור בסעיף 9 לחוק, סויג לענייננו על פי סעיף 12 לחוק, לגבי מקרים של מתן צרכים חיוניים לפרט בימי המנוחה. לכן, רק הצורך החיוני לפרט דוחה את שבתו של העובד והמדובר בצורך למאכל ולמעון - גם בימי המנוחה השבועית.