לאומי בסקירה על שוק הנדל"ן: הגידול במלאי הבלתי מכור, תרם לעליית חודשי ההיצע (היחס בין המלאי הבלתי מכור, ובין היקף מכירת הדירות החודשי) לכ- 13 חודשים. מדובר ברמה גבוהה יחסית של חודשי היצע, המצביעה על היחלשות משמעותית של הכוחות לעליות מחירים בשוק הדיור. נציין כי בעבר, רמת חודשי היצע זו אפיינה תקופות של יציבות מחירים ואף ירידות מחירים.
נגיד בנק ישראל ציין בנאומו בכנס קיסריה: "בינתיים איננו רואים את המחירים יורדים. הקבלנים מעדיפים למכור את הדירות במחיר גבוה. אם האשראי לענף הנדל"ן יגדל, הרי שהקבלנים לא ירצו למכור את הדירות משום שהם יעדיפו להמתין לעליית מחירים. איננו רוצים שזה יקרה. לכן ישנו איזון עדין מאוד של קצב הגידול באשראי לנדל"ן, שמצד אחד יאפשר לבנייה להימשך, יעודד מכירת דירות על ידי הקבלנים ויפעל להורדת מחירי הדירות."
מדד מחירי הדיור נמצא כרמה הגבוהה ביותר מ- 50% מרמתו במחצית הראשונה של העשור הקודם. רמת מחירים זו מקטינה את היכולת של חלק מהציבור בישראל לרכוש דירה, ועל כך יש להוסיף את ההחמרה שחלה בתנאי לקיחת המשכנתאות במהלך 2011. אחד הביטויים של מצב זה הנו ירידה מתמשכת בשיעור הבעלות על דיור בישראל. לשם השוואה, בשנות ה- 90 שיעור הבעלות על דירות בישראל עמד על כ- 72% ובשנת 2010 ירד שיעור הבעלות לכ- 65%. בהמשך למגמה זו, ולקושי הגובר לרכוש דירה, עולה מחדש הדיון בפיתוח של שוק דיור להשכרה. בנושא יש לומר כי היקפו הגדל של שוק הדיור להשכרה מצדיק הסדרה של שוק זה, אשר תטיב הן עם השוכרים והן עם המשכירים. יחד עם זאת, בראייה מקרו כלכלית, לירידה בשיעור הבעלות על דירות השפעה על רמת אי השוויון, כיוון שבעלות על נכסים מהווה את אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להקטנת אי השוויון בין הדורות. עוד יש לומר כי בעלות על דירה, מהווה חיסכון לטווח ארוך, אשר שיעור המינוף בו הנו הגבוה ביותר. חיסכון זה יכול להוות, עבור משקי הבית ביטוח פנסיוני נוסף במקרה הצורך. ירידה בשיעור הבעלות על דירות מקטינה אם כן את החיסכון לטווח ארוך של משקי הבית. מכאן, שהסדרה של שוק הדיור להשכרה, אינה מענה מספיק ולצד זאת, צריך להמשיך ולייעל את תהליכי הבנייה בישראל שיאפשרו לזוגות המעוניינים בכך לרכוש דירה.