משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: אתמול, ביום שלישי, ה-3 ליולי (יום לפני חגיגות יום העצמאות האמריקאי !), סופקו ה"צוואות בחיים" (“living wills”) של 9 הבנקים הגדולים בעולם, לעיונו של הציבור. לפחות החלק שניתן היה לפרסם. את הפרסום ביצע הפד כמובן, כחלק מן החקיקה החדשה (Dodd-Frank), הדורשת שקיפות, והכנה לקראת הקטסטרופה הפיננסית הבאה.
תחילה, אודה, ואומר, שדי הופתעתי מן המסקנות של חלק מן הבנקים בצוואות האלו. חלקם, כמו ג" פי מורגן, וסיטי, הודיעו שלדעתם פירוק הבנק לא יגרום לזעזוע למערכת הפיננסית. כולם הראו שניתן לפרק אותם בצורה מסודרת, ומאורגנת.
אזכיר שהצוואות הינן תוכנית הפעולה שהמוסד הפיננסי אמור ליישם, במקרה של פשיטת רגל, ופירוק. צעד זה נדרש מהם על מנת להימנע מן הבלגן שקרה בזמן קריסתו של ליהמן. וכך הוחלט שעל הבנקים לתת תוכנית מגירה כזו במקרה ו.... הפד לא הגיב להערות האופטימיות, וכלל לא התייחס לתוכן הצוואות. גם מנגנון ה-FDIC, הממונה על מקרי קריסות בנקים, לא הגיב.
ואני שואל: האם הצוואות מכילות את כל ההתחייבויות מסוג Off-Balance-Sheet?
האם נלקחות בחשבון השפעת הקריסה של בנק בגודל של סיטי על עולם הנגזרים (מעל 500 טריליון דולר (!!))?
האם יש בכלל מישהו שמאמין שאפשר לפרק בנק כמו גולדמן סקס (כן, גם הם הגישו...) מבלי שזה יוביל לקריסת שרשרת פיננסית גלובלית?
האם יש ערך לצוואות האלה כמו שהיה ערך ל"מבחן הלחץ" (Stress Tests) אשר הראו שלבנקים הספרדים אין בעיה?
אנו חיים שבו ג"ורג" אורוול היה מרגיש בבית. בספרו 1989, נקבע מטבע הלשון New Speak, בו ניתן לומר ששחור הוא לבן, בו ה"אמת" היא כיסוי לשקר, ושבעזרתו, כולם הופכים לאוהבים של האח הגדול.
"צוואות בחיים" של בנקים המוגדרים "Too Big To Fail" נכנסות לקטגוריות של מיטב ה-New Speak.