הצמיחה של הודו הידרדרה בחדות: מ-9% (שיעור שנתי) ברבעון הראשון של 2011 ל-5.3% ברבעון הראשון של השנה. הגורם העיקרי להאטה היה הקפאון בתחום ההשקעות שצמיחתן ירדה מקצב דו-ספרתי ב-2010 לנסיגה של 1.9% בשלושת הרבעונים האחרונים. התמ"ג, צפוי להתרחב ב-6.3%, לעומת תחזית של 7.8% בתחילת השנה, הגירעון הממשלתי זינק ל-5.9% מהתמ"ג והחשבון השוטף התרחב ל-3.7% מהתמ"ג. קצב האינפלציה האט מעט אך נותר ברמה גבוהה של 7.5%.
יש המנסים ל"תרץ" את המגמה השלילית ע"י העלאת הריבית וההאטה הגלובלית אך קשה לבסס הסברים אלו בעובדות. ריבית הפריים עומדת היום על 10.5%, נמוך יותר הממוצע של 11.7% במהלך שנות הפריחה של 2004-2008, בנוסף גם הסביבה הגלובלית לא יכולה להסביר את החולשה בכלכלת הודו שהייתה ונותרה כלכלה סגורה יחסית (משקל הייצוא בתמ"ג עומד על כ-17%).
הבעיות הכלכליות של הודו לא נולדו אתמול – הן תולדן של שיתוק פוליטי והתנגדות לרפורמות. הדבר לא הולך להשתנות לפחות עד 2014 (שנת הבחירות הכלליות). אף רפורמה כלכלית לא ראתה אור מאז הקדנציה החדשה ב-2009. ההבטחות לפתוח את שוק הביטוח, הקמעונאות והתעופה למשקיעים הזרים לא מומשה. הממשלה לא הסדירה את רכישת האדמות והשקעה בסקטור הכרייה והמשיכה לסבסד את מחירי הדלק.
במקום זה, היא הוסיפה חטא על פשע על ידי כמה החלטות שגויות שריסקו את אמון המשקיעים. המקרה הגרוע ביותר היה כאשר החליטה למסות רטרואקטיבית את כל פעילות המיזוגים והרכישות בחו"ל עם חברות שבסיסן הכלכלי נמצא בהודו. דוגמא נוספת היא החלטת ראש הממשלה להגדיל את תקרת החזקות של המשקיעים הזרים בשוק האג"ח – טיפה בים מנקודת מבט של עידוד הצמיחה.
הודו אומנם לא ניצבת בפני סכנה ממשית של משבר במאזן התשלומים ומשבר פיסקאלי, אך הסביבה העסקית הולכת להשתנות בקרוב. לפיכך, קצב הצמיחה הצנוע של 6% אחוזים לשנה הקרובה ולשנה הבאה, יכול להתברר כאופטימי מידי.