לבית המשפט המחוזי בת"א הוגשה תובענה ייצוגית כנגד ישראל פרי, הנדון ל- 10 שנות מאסר בגין גניבת כ- 300 מיליון מארק גרמני (אשר שווים נכון להיום לכ- 1,299,000,000 שקל) מלקוחותיו בפרשת הפנסיה הגרמנית. הבקשה הוגשה באמצעות עוה"ד דורון לוי, איה רייך-מינא, ושני צפרי ממשרד עמית פולק מטלון ושות’ ועל-ידי עוה"ד יצחק אבירם, ממשרד אבירם ושות’.
ישראל פרי, עורך-דין במקצועו ואיש עסקים הורשע על-ידי בית המשפט העליון, בין היתר, בגניבה בנסיבות מחמירות החל לרצות את עונשו לפני כשלוש שנים ורק לאחרונה שוחרר ממאסר, בשל נסיבות בריאותיות.
בהמשך להרשעתו של פרי בגניבה ובהתבסס עליה, הגישו שניים מלקוחותיו - שרה בן שושן וראובן כהן, בקשה לאישור תובענה כייצוגית, לשם השבת סכומי הגניבה ללקוחות. תובעים אלה מייצגים כעת קבוצה גדולה של כ- 8,500 אנשים מבוגרים מאד, אשר חלקם כבר אינם עמנו עוד וחלקם ניצולי שואה, כאשר המכנה המשותף בין כל חברי הקבוצה הינו, שבית המשפט העליון קבע, כי מכולם גנב פרי סכומי עתק.
ישראל פרי יזם את מימוש הסכם משנת 1978 בין ממשלות ישראל וגרמניה, להפעלת אמנה שנחתמה בין המדינות בשנת 1973. בהתאם לאמנה זו, היו זכאים אזרחי ישראל להצטרף לתכנית הפנסיה של המוסד הגרמני לביטוח סוציאלי ולקבל מהמוסד רנטה חודשית עם הגיעם לגיל פרישה; זאת, בתנאי שישלמו, בתשלום חד-פעמי ורטרואקטיבי, את פרמיות הביטוח לשנים 1956-1980.
מהות היוזמה של פרי היתה גיוס מצטרפים ישראלים רבים ככל שניתן לתכנית הפנסיה הגרמנית, כאשר הפעילות התבצעה דרך שרשרת חברות שהוקמו במקלטי מס ואשר הוא הסתיר את בעלותו ושליטתו בהן. בפועל הקים פרי מנגנון מתוחכם של אשכול חברות זרות, שאפשרה לו להעביר כספים מלקוחותיו לכיסו, בשורה של התקשרויות סיבוביות.
כאמור, תנאי סף להצטרפות לתכנית היה רכישת זכויות סוציאליות באופן רטרואקטיבי באמצעות תשלום פרמיות רטרואקטיביות. כיוון שלא כל הלקוחות היו יכולים לגייס את הסכום החד פעמי הנדרש, העמיד פרי ללקוחות באמצעות החברות הזרות ההלוואות לצורך רכישת הזכויות הסוציאליות, את ההלוואות אמורים היו הלקוחות לפרוע בתשלומים חודשיים שהמשיבים מנכים מהרנטה החודשית המגיעה ללקוח.
במסגרת ההלוואות, חייב פרי את הלקוחות בסכומי עתק כפרמיות ביטוח אשר בהסכמים נאמר כי הם משולמים לחברת הביטוח שמשון. בראשית הדרך ערך פרי ביטוח בחברת שמשון בגין חלק מההלוואה אותה העניק ללקוחותיו (חברי הקבוצה), כאשר הוא גובה דמי ביטוח מופרזים, הרבה מעל הסכום אותו שילם בפועל חברת הביטוח. בהמשך, ביטל פרי את הביטוח כליל ושמר בידו את הסכום המלא שגבה מלקוחותיו בגין פרמיות ביטוח, ללא ידיעתם על המתרחש.
כך נוצר מצב, בו סכום הרנטה שקיבל כל לקוח חבר הקבוצה המיוצגת, עמד על אחוז מזערי מהרנטה המלאה אותה היה זכאי לקבל, תוך שפרי משלשל את שארית הרנטה לכיסו.