משה שלום, ראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל: התבשרנו היום על הורדת צפי הצמיחה של סין, מטעמו של הבנק העולמי, מ-8.4% ל-8.2%. זה אולי נראה מזערי, וחסר חשיבות בעיני חלק מן הקוראים, אבל ההבדל הקטן אינו העניין. העניין נמצא בעצם ההערכה עצמה (ההודאה עצמה של סין).
זה זמן מה שאנו רואים נתוני מקרו בכיוון זה. ראינו גם הבדל בין נתוני הממשלה, ונתוני הסוקרים הפרטיים, ושמענו פוליטיקאים סינים המבטיחים שהשלטון "יידע לעצור מיתון אפשרי" בעזרת מהלכים מוניטאריים (פיחות המטבע, והורדת דרישות בטחונות לסקטור הבנקאי).
אבל, וזה אבל חשוב מאוד, עדיין לא היה גוף בינלאומי גדול, וחשוב, כמו הבנק העולמי, אשר בא ואמר לנו את הדברים במפורש. לא רק זאת, אלא שמנהיגי הבנק גם מאיצים את סין לנקוט באמצעים פיסקאליים (הורדת מיסים, גידול בתוכניות רווחה, הגדלה משמעותית בביטחון הסוציאלי בבריאות, חינוך, וכו...) על מנת שהסיני הממוצע יפסיק לחסוך כל כך הרבה, ויתחיל לצרוך.
הבנק העולמי דוחק בשלטון הקומוניסטי לעודד את המנוע הגדול ביותר של הקפיטליזם הישן: צריכה של מוצרים ושירותים מקומיים. זאת כמובן במקום פרויקטי התשתית האדירים, ועידוד הייצוא, אשר היו לחם חוקה של הכלכלה הסינית עד כה.
הבנק העולמי מבין שהישועה לכלכלה הגדולה השנייה בעולם כבר לא יכולה להיות תלויה באירופה הכואבת, והדואבת, או באמריקה השקועה עד צוואר בחובות. ברור הוא שההנהגה הסינית, החכמה בהרבה מחברתה בהרבה מדינות, מבינה את חשיבות שינוי מדיניות זה, אבל השאלה כולה נמצאת ביכולת שלה ליישם זאת בזמן, ובאופן, שיכאיב הכי פחות להם, ולעולם התלוי כל כך ביציבותה הכלכלי.