משה שלום מ-FXCM בסקירה מאקרו עולמית: בבואי לבחון את מהלכם של השווקים הפיננסיים, אני תמיד מסתכל על היחס הקיים בין אופי הידיעות שאנו מקבלים מן הכלכלה, והאופי שבו הן מתקבלות בפועל על ידי השוק. בעיני, ארבעה המצבים האפשריים אומרים לנו הרבה על המחזוריות של תנועת הכסף, והאופן שבו הפסיכולוגיה האנושית אכן שולטת במגמה.
חדשות רעות, וירידות חדות במדדים, הן בבירור מצב שלילי. חדשות טובות המביאות לעליות, קורות במצב חיובי ללא עוררין. העניין המסובך הוא כאשר אנו מקבלים חדשות רעות, עם שוק עולה דווקא, או שהחדשות הטובות נתקלות בירידות.
שתי תקופות לא ברורות אלו מהוות את תקופות המעבר שבין שתי התקופות הברורות, ומהוות מעין אינדיקציה למה שאנו צריכים להתכונן אליו בעתיד. סוג של נבואה, שבסופו של דבר, מגשימה את עצמה. אתמול, הייתה לנו הזדמנות נדירה לראות אינדיקציה כזו.
לאחר רצף של נתונים חיוביים, מאז סוף השנה שעברה, ראינו לאחרונה סוג של האטה בחיוב, המגיע מן הסקרים, ומן הממשלה האמריקאית. בצריכה, בייצור, ואף בנתוני האבטלה, ראינו הרעה. לכן, ובצורה הטבעית ביותר, האנליסטים נוטים עכשיו לצפות להרעה בנתונים של הרבעון (או אפילו של החודש) ביחס לאלו מן הקודם.
כך היה אתמול, כאשר המדד החשוב ביותר של מערכת הייצור (ISM Manufacturing PMI) הפתיע. במקום ירידה לכיוון אזור ה-50, המהווה את הגבול שבין צמיחה להתכווצות, הוא דווקא עלה למעל 53. כאשר זה קרה האנטנות של כולנו הורמו, על מנת לראות את תגובת השוק:
תגובה מבטלת, או שלילית, הייתה מייד מציינת לנו שנכנסנו לשלב הפסיכולוגי, המתריע על מגמה שלילית קשה בקרוב. תגובה חיובית, כפי שאכן קרה, מסביר לנו שהאופטימיות עדיין שולטת, ושיש סיכוי סביר שנראה שערי מדד (S&P500) מעבר לשיא האחרון של 1422. התגובה הייתה החשובה יותר מאשר הידיעה עצמה, כי לאחר המימוש של סוף אפריל, השוק היה חייב לומר לנו את דברו בצורה ברורה.