מיטב בית השקעות-מהן ההשלכות של הבחירות המוקדמות על הכלכלה הריאלית והשווקים? כבר די ברור לכל, כי במושב הנוכחי של הכנסת (מושב הקיץ), יוחלט על הקדמת הבחירות לתקופת הסתיו (חילוקי הדעות נעים בין סוף אוגוסט עד סוף אוקטובר – כנראה שייסגר על מועד בשבועיים הראשונים של ספטמבר – לפני ראש השנה). לפי הדיווחים, ראש הממשלה מעוניין להקדים את הבחירות ככל האפשר, אפילו לחודש אוגוסט כאשר האופוזיציה, וקדימה בראש מעוניינים לדחות את מועד הבחירות לכנסת ה-19 לאמצע-סוף אוקטובר.
מדוע ראש הממשלה מוכן ללכת לבחירות כאשר יש לממשלה אפשרות לשלוט עוד מספר נאה של חודשים (עד ה-22 לאוקטובר 2013)? נזכיר, כי הכנסת ה-18 החלה לפעול ב-10 לפברואר 2009. אין ספק, כי קשה לדעת בבירור מה התרחש בחדרי חדרים ומה הביא את ראש הממשלה לפעול להקדמת הבחירות. אולם, בהתחשב בכמות האתגרים העומדים בפני הממשלה, כאשר חוסר ההסכמות וחילוקי הדעות הם כה גדולים, כנראה שהפתרון הנוח ביותר היה הקדמת הבחירות, בשנה לערך מהמועד הרשמי.
הסיבות להקדמת הבחירות: אי אפשר לשים את האצבע על גורם יחיד אשר הוא הגורם האולטימטיבי להקדמת הבחירות או אפילו את זה אשר היווה את "הקש ששבר את גב הגמל", למרות שחוק טל הוא צרה צרורה מבחינת נתניהו. עם זאת, אין ספק, כי המחאה הציבורית של הקיץ האחרון אשר דורשת התאמה תקציבית קשה. זאת, וההאטה מדאיגה בהכנסות המדינה ממיסים יוצרות מציאות קשה למדי בכל האמור לאישור תקציב דו-שנתי לשנים 2013 ו-2014 (בהנחה שבאוצר היו מעוניינים להמשיך בדרך זו.
שנית, ואולי אף יותר חשוב, כידוע, המשחק הפוליטי הוא סוג של "קח ותן", ונראה כי היכולת של ראש הממשלה לאזן בין חברי הקואליציה בתקופה זו ירדה לשפל המדרגה. במיוחד, לאור העובדה כי חברי הקואליציה "מריחים" את הבחירות באוויר (לדוגמא, ליברמן וחוק טל או שרי ש"ס ויישום מסקנות טרכטנברג) והרצון שלהם להתגמש יורד פלאים.
כך, במקביל למחאה החברתית ובהשראת הפריימריז במפלגות האופוזיציה: קדימה, העבודה ומרצ, החלה לנשוב בכנסת רוח הבחירות. עדות לכך ראינו כבר די מזמן כאשר שרי הממשלה נדרשו לאמץ את דוח טרכטנברג (או בשמה המלא: הוועדה לשינוי כלכלי חברתי). ראש הממשלה הבטיח, עם מינויה של וועדה כי זו תיושם במלואה. לא כך היה הדבר.
בהמשך הדרך, התגלו חילוקי דעות סביב גיוס בני ישיבות (חוק טל, שבג"צ הורה לבטלו), תוך התבטאויות ברורות של שר החוץ (ליברמן) שחוק זה הוא מבחינתו קו אדום, באומר שאם הצעת החוק "גיוס לכל" לא תעבור, נלך לבחירות. אפשר להבין את ההפסד הפוליטי שבהקדמת הבחירות למפלגות החברות בקואליציה, שהרי הפסד שלטון של שנה הוא לא דבר של מה בכך.
אולם, מבחינתו של ראש הממשלה, נראה כי היתרונות עולים על החסרונות, במיוחד ששני עניינים עומדים על הפרק:
(1) התקציב - גם לשנה הנוכחית, אך במיוחד לשנה הבאה.
(2) המשילות הפוליטית. נראה כי הלחצים אשר מנהיגי מפלגות הקואליציה מערימים על ראש הממשלה, לא מאפשרים את ניהול הקואליציה בצורה סבירה.
הניהול הפיסקלי - האג’נדה הכלכלית של נתניהו תמיד הייתה די ברורה. בראשה עמדה המשמעת הפיסקלית. לאור ההתפתחויות האחרונות, הן במישור הציבורי והן במישור הקואליציוני נראה כי זו התרופפה לחלוטין, במיוחד על רקע המחאה החברתית. בכדי לשמור על המשמעת הפיסקלית נדרשות התאמות קשות למדי בתקציב שמשמעותן היא פגיעה במדיניות הרווחה במגזרים שונים. באווירה הקואליציונית הנוכחית אין לנתניהו את התמיכה או היכולת לעשות שינויים אלו. אי לכך, היציאה לבחירות תאפשר את הגמישות שכה חסרה בתקופה זו ואפילו תכנון תקציב דו-שנתי מחודש. יתר על כן, התאמת התקציב לדרישות 2013 מצריכה העלאת מסים שונים אשר עלולה לפגוע בפופולאריות של ראש הממשלה. לפיכך, עדיף לזכות ב-4 שנים נוספות טרם הטלת גזירות על הציבור ולא לבקש את אמון הציבור לאחריהן. כבר מתקופת מפא"י ידוע כי לא הולכים לבקש את אמון הציבור עם גזירות...
מבחינת נתניהו, כרגע, מחיר אי הוודאות הפוליטי הנובע מעצם קיום הבחירות נראה כלא גדול מידי. הסקרים האחרונים מראים כי הוא שומר על כוחו הפוליטי ואפילו מגדיל אותו לכדי 30 מנדטים, לעומת 27 מנדטים בכנסת הנוכחית. יתר על כן, גוש הימין שומר על כוחו וקדימה מתרסקת מ-28 מנדטים לכדי 12-11 מנדטים בלבד. כלומר, הסבירות שנשיא המדינה לא יטיל על נתניהו את מלאכת הקמת הממשלה שואפת לאפס והאופוזיציה נראית נוחה יותר.
גם מבחינת הציבור, היתרון בקיום בחירות במהרה עולה על החיסרון. היתרון המרכזי בקיומן של בחירות בזק הוא בחוסר הפעלת מהלכים מעודדי הצבעה למפלגה השלטת. היינו, כלכלת בחירות. כיום, כאשר קופת האוצר חסרה גם כך הרבה כספים – הגירעון השנה צפוי להגיע לכדי 3.5%, כאשר היעד עומד על 2% בלבד – היינו כ-14 מיליארד ש"ח, כלכלת בחירות היא הדבר האחרון שאזרחי המדינה צריכים, לכן ככל שזו תוקדם כך ייטב.
יתר על כן, המבנה הקואליציוני החדש יהיה במקרה הגרוע דומה לנוכחי. במקרה הטוב, אם נניח, קדימה או יאיר לפיד יצטרפו לקואליציה, יהיה קל יותר לממשלה לשנות את מבנה התקציב הואיל ומרחקי האידיאולוגיה החברתית בינו לבין לפיד או מופז הם קלים למדי, עד בלתי נראים. כלומר, אין באמת לנתניהו מה להפסיד שהרי רע יותר לא יכול להיות מבחינתו.
לפיכך, נראה כי מירב הסיכויים הם שהקואליציה החדשה תצליח, ביתר שאת, להעביר את ההתאמות הנדרשות לתקציב, גם לשנה הנוכחית ובראש ובראשונה לשנים 2013 ו-2014.
מהן ההשלכות של הבחירות המוקדמות על הכלכלה הריאלית והשווקים: אמנם יש עלות להקדמת בחירות. מדיווחים שונים עולה כי עלות זו צפויה להסתכם בסך של 400 מיליון ש"ח. סכום זה צנוע מאוד לעומת האלטרנטיבה של קיום כלכלת בחירות במשק במשך שנה שלמה. לפיכך, לא צפויה למערכת הבחירות השפעה משמעותית על המשק הישראלי. עם זאת, במידה והתקציב החדש לשנת 2013 ול-2014 יהיה שונה מהותית מזה של 2012 (יישום מלא של טרכטנברג, הרחבת בסיס הגיוס לצה"ל, שינוי במערכת המס), תתכן השפעה על הפעילות הכלכלית בשנת 2013. יתר על כן, בתקופת הביניים צפוי האוצר לבלום הוצאות לא דחופות, למתן את הוצאות המשרדים ובכך, לייצב את הגירעון של השנה הנוכחית. חשוב לציין, כי ככל שהבחירות תתקיימנה מוקדם יותר, אזי הגמישות בניהול התקציב הן לשנה הנוכחית והן לשנה הבאה תגדל.
הבחירות צפויות להביא לעלייה ביכולת ניהול התקציב. זו, תפחית באופן גלוי את החשש מפני עלייה בצרכי גיוס ההון של הממשלה וכך מצמצמת את הסיכון מפני ירידה במחיריהן של איגרות החוב הממשלתיות, כל עוד לא יוחלט על העלאת יעד הגירעון, כחלק מבניית התקציב החדש. עם זאת, ללא הבחירות נראה כי הפוטנציאל לעלייה בגיוסים היה משמעותי יותר, כך שהקדמת הבחירות היא, לדעתנו, אירוע חיובי לאיגרות החוב הממשלתיות.