משה שלום FXCM: הצונאמי של חוסר שביעות הרצון, והאי שקט החברתי, מתחיל להתפשט עוד ועוד באירופה, כאשר בכול מדינה אנו רואים טריגר שונה. למרות השוני, התוצאות דומות: החלשת הכוחות המתונים, המוכנים ללכת עם המוסכמות של השווקים, ועליית כוחם של הכוחות הרדיקליים, אשר אינם מוכנים לשחק את המשחק יותר.
ביום ראשון ראינו את הצרפתים מגדילים בהרבה את השפעת המפלגות הקיצוניות, וזאת במסגרת הבחירות לנשיאות. לשתיהן (זאת משמאל וזאת מימין) לא היו אשליות של לקיחת השלטון, לפחות לא בסיבוב הזה, אבל שתיהן הבינו שהפלטפורמה הנשיאותית יכלה לשפר את הצלחתן האמיתית: זו שתתבטא בכמות המושבים בבחירות לבית הנבחרים. באותו זמן ראינו איך ממשלת הולנד קורסת מפאת אי יכולתה לקיים קואליציה עם הצד הלאומני שבמפה הפוליטית, וזאת על מנת לאשר את הקיצוצים הנדרשים, לחזרה למסגרות שבריסל דורשת.
בתחילת מאי, יוון הולכת לבחירות גם כן. היא הולכת לבחור את מי שאמור להחליף את ממשלת הטכנוקרטים ש"הממסד" קבע להם מאז התפטרותו של ראש הממשלה הנבחר האחרון, פפנדראו. גם שם, שתי המפלגות הגדולות (המתונות) מחזיקות יחד כ-40% מן הקולות, כאשר 60% הנותרים מתחלקים בין הקיצוניים.
דרך אגב, ביוון כמו בצרפת, הצד הלאומני, הדורש ניתוק מן היורו, ומן האיחוד, הוא בעל הקול הנשמע יותר ברבים. כל אלו מתחילים להיראות כמו חלקים של הפאזל, אשר הצגתי בפניכם בעבר: התכנסות מן הצדדים החימוניים של המפה הפוליטית לתוך המרכז הקובע של הכוחות הקיצוניים ביותר של החברה (נראה שהצד הלאומני רץ מהר מן הצד המרקסיסטי), כאשר התנופה לתנועת המלקחיים הזו מתקבלת מן הסבל האינסופי הנובע ממדיניות הצנע.
העמים באירופה רואים כחוסר הוגנות בסיסית את המצב שבו הם נדרשים להצר את החגורה, כאשר בארה"ב, באנגליה, בסין, וביפן הממשלים השונים דוגלים במהלכים הפוכים לחלוטין. QE (על צורותיו השונות) המונהג במדינות אלו מגן על העמים מפני אותו סבל. באירופה, אי רצונם של הגרמנים לתת את האור הירוק לביצוע דומה מצד ה-ECB, מעלה את הגלים ומתחיל לייצר גם תנועה אנטי-גרמנית מודגשת.
אין זה אומר שמדיניות ה-QE נכונה או לא, אלא פשוט מתגלה כאן אי שוויון בולט מדיי. ה-LTRO רק החמיר תחושה זו, ונראה שהמנהיגים קצת חסרי אונים בלמצוא את השמיכה שתכסה את כולם.
עדכון דולר-שקל
http://www.screencast.com/t/9LJ4lAP8J4y
הדולר ממשיך לדשדש.
לעומת היציבות של הגבול העליון של תחום דשדוש זה, סביב 3.77, ראינו בתקופה האחרונה (מאז אמצע החודש) עלייה מסוימת של הגבול התחתון של אותו תחום.
במקום 3.735, אנו רואים תגובות בתנועת המחיר, כלפי מעלה, סביב 3.745. זה כמובן לא משהו משמעותי במיוחד, אבל זה משקף את הפסיכולוגיה השלטת בשוק, דהיינו התלבטות עוד יותר ממוקדת של השחקנים הגדולים סביב אזור מסוים.
כנראה סביב איזור פקיעת האופציות הקרב.
בעולם, היורו אינו זז מספיק על מנת לתת לדולר אצלנו דחיפה לכיוון כלשהו, ובארץ, בנק ישראל נמנע בינתיים מלהילחם באינפלציה על ידי שינוי ריבית. לכן, יש סיכוי שנראה המשך הדשדוש שציינתי כאן, עד שבשני הגורמים האלו לא יהיה שינוי.