רונן מנחם מיחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות בסקירת מאקרו: לבנק ישראל תהיינה די סיבות להתחבט אם להותיר את הריבית ללא שינוי, או לאותת על העלאה חוזרת בחודשים הבאים. רבות מהסיבות תהיינה מקומיות – חברתיות, מדיניות וביטחוניות. אולם, בחינת התנהגות בנקים מרכזיים ברחבי העולם מראה כי גם ללא ההקשרים המקומיים יימצא בנק ישראל בחברה טובה.
בחנתי את שינויי הריבית האחרונים שהתקבלו ב-32 מדינות נבחרות, עם פריסה גיאוגרפית רחבה וחלוקה מאוזנת בין מדינות מפותחות ומדינות מתפתחות, בשנים 2008 – 2012. הבחינה העלתה תהליך תלת שלבי שאפיין את רוב הבנקים המרכזיים מאז החל המשבר העולמי:
תחילה, הכרה בצורך מהיר בריביות נמוכות יוצאות דופן, כדי למנוע שיתוק פתאומי ומוחלט של הכלכלה ושוקי ההון בעולם.
בהמשך, הנחה כי המשבר חלף וניסיון להעלות את הריביות, כדי למנוע גל אינפלציה עולמי (שיתודלק על ידי הזרמות הכספים האדירות בעת המשבר).
כעת, הבנה כי המשבר טרם חלף והתלבטות בשאלה אם יש מקום להקלות נוספות, או לנקוט פעולת מנע לקראת אינפלציה עתידית.
המספרים מספרים את כל הסיפור: בשנים 2008 – 2010, נעשה שינוי הריבית האחרון עד כה ב-12 מדינות (לרבות ארצות הברית, יפאן, בריטניה וקנדה). ב-75% מהמקרים ירדה הריבית ושיעור ההורדה השכיח היה רבע אחוז. השונות בין הריביות במדינות שעשו כן הייתה גבוהה ונעה בין 0.1% (ביפאן) לבין 5.5% (בדרום אפריקה).
בשנים 2011 – 2012 (עד כה) נעשה שינוי הריבית האחרון ב-20 מדינות (לרבות גוש האירו, אוסטרליה, סין, הודו, קוריאה ו...ישראל). בתקופה קצרה יותר נעשו, אם כך, שינויים רבים יותר. רק ב-60% מהמקרים ירדה הריבית, פחות מאשר בשלוש השנים הקודמות. שיעור ההורדה השכיח עמד גם הפעם על 0.25%.
מהנתונים הללו ניתן להסיק כי: הפעלתנות בתחום המדיניות המוניטארית בעולם גדלה בשנה וחצי האחרונות;
נתח הורדות הריבית בסך הפעולות הצטמצם וניכרת התלבטות של ממש לגבי הכיוון הרצוי לריבית. עיון בהודעות הריבית של בנקים מרכזיים ברחבי העולם מראה זאת היטב.
הבנקים המרכזיים מעדיפים צעדים מדודים, שכן אינם רוצים לזעזע את שוקי ההון; הם גם מעוניינים כי אם יטעו, בדיעבד, מחיר הטעות יהיה קטן ככל שניתן.
במבט קדימה, אנו מעריכים כי: התמונה לא תשתנה בשנה שנתיים הבאות והמדיניות המוניטארית העולמית תוסיף להיות זהירה, מדודה ומאוזנת.
עם זאת, לאחר עלייה של ממש במספר שינויי הריבית בשנה וחצי האחרונות, תקטן תכיפותם; הבנקים המרכזיים יעדיפו להימצא בעמדת המתנה ויגלגלו את הכדור למגרשן של הרשויות הפיסיקאליות יותר מבעבר.
בהמשך, נתח הורדות הריבית יוסיף לרדת וברוב הפעמים הריביות תיטינה לעלות.
לבסוף, לאחר שהמשבר והגלובליזציה גרמו להאחדה ודמיון במדיניות הריבית שנקטו מדינות רבות, מפותחות ומתפתחות כאחת, בשנים הבאות השונות ביניהן תהייה גבוהה יותר; לכן, הקצאה פרטנית של תיקי נכסים כספיים בין שוקי איגרות החוב של המדינות השונות (הבחנה גיאוגרפית) תשוב להיות מועילה יותר.