משה שלום FXCM בסקירה יומית: בפרסומים האחרונים, נוריאל רוביני דוגל בגירושים "ידידותיים" בין המדינות החזקות, והחלשות, של היבשת העתיקה. כפי שכתבתי בעבר, ה-LTRO הייתה אמנם נקודת מפנה ביחס של השווקים למשבר האירופי, אבל בעזרת תרגיל מבריק זה, מריו דראגי רק דחה את הבעיה, ובעצם פתר רק את נושא החשיפה הבנקאית.
במהות הגירעונית של המדינות עצמן, לא טיפלו עדיין כמובן חוץ מן ה"תספורת" היוונית. מה לעשות, ורוביני נחשב ומקוטלג כ"רואה שחורות" קלאסי, אשר דבריו מוכנסים אוטומטית למגירה של ה"פסימיזם המוגזם והמדכא".
אישית, אינני חושב שהוא עשה עבודה טובה מספיק, כאשר לאחר סיום השלב הראשון של המשבר (2009) הוא החל לתמוך במדיניות ההדפסה חסרת הרסן של הפד. אבל, כאשר מדובר באירופה, הוא תמיד היה בצד הנכון של ההיגיון האומר שלא תתכן כלכלה בריאה עם מערכת מונטארית אחידה, ביחד עם מערכת פיסקאלית מבוזרת.
לכן, טוב שהוא צץ כל כמה זמן, ומוריד שוב את האופטימיות היתרה לגבי "סוף המשבר באירופה" (כמו שהצהיר ראש ממשלת איטליה – מונטי). אנו חיים בתקופה שכסף וירטואלי עדיין מכסה על מהות הבעיות, אבל טוב לקבל, מדי פעם, מאנשים כמו רוביני, ואחרים, דקירה קטנה בבלון.
לגבי הגירושין עצמם: האם אתם מכירים הרבה מקרים בהם גירושין מתנהלים בטוב?
עדכון דולר-שקל: אין הרבה חדש לעומת אתמול. רמת התמיכה שציינתי, 3.71, עדיין מהווה את הדלת לעתיד המיידי של המטבע האמריקאי. יש כרגע דשדוש רחב מעליה, אבל כל הפרמטרים שציינתי כאן עדיין בתוקף:
3.67 עם סיכוי גדול לאזור ה-3.60 אם הדולר ישבור מטה, ו-3.74 עם סיכוי טוב לחזרה ל-3.77 במידה והתמיכה אכן תתמוך.
מה יקבע? אני עדיין רואה בגורמים בחו"ל את גורמי ההשפעה העיקריים כאן, ובמיוחד ביורו. סוף השבוע היה גדוש באופטימיות בזירה האירופית עקב קביעת "חומת האש" סביב 800 מיליארד יורו, ועקב סיבוב ההופעות של מריו מונטי האיטלקי באסיה.
אגב, הוא הצליח לבצע שם שתי משימות יפות של תעמולה חיובית: לתת את הרושם שהסינים יהיו מוכנים לתמוך בשיקום היבשת העתיקה, ולתת הצהרה שה-LTRO בעצם פתר את הבעיה כמעט עד הסוף.
נראה בהמשך השבוע אם דיבורים, ומעשים, אלו אכן יביאו הרבה קונים ליורו, ולמה שהוא מייצג.
www.fxcm.co.il