”על יוון לרוץ מרתון כאילו היה זה ספרינט”

נראה כי בחגיגת המנצחים של יוון משתתפים כולם, פרט ליוון. בבירור יוון היא בצד של המפסידים. לו ניתן לפחות היה לומר כי ההווה קודר אך האופק מבטיח טובות ניחא. אך לא כך, נראה כי ההווה קודר והעתיד קודר שבעתיים.

בהסכם וורסאי שנחתם בסיומה של מלחמת העולם הראשונה דאגו המדינות המנצחות להשפיל את גרמניה ולהטיל עליה קנסות כבדים. המנצחים כפו את ההסכם על גרמניה ומצאו הצדקה למעשיהם בהיותה של גרמניה האשמה והאחראית למלחמה, כך שמן הסתם על גרמניה לשאת בהוצאות שגרמה המלחמה. היותך צודק לא עושה אותך חכם, מעשה של מנהיגות בעלת שיעור קומה וחזון היא לגלות נדיבות של מנצחים. לא ניתן לומר גם כי לא היה מי שראה את הדברים בזמן התרחשותם, ג’ון מיינרד קיינס, שהייה חבר במשלחת הבריטית להסכם ורסאי, פרש ממנה בטענה כי ההסכם זורע את זרעי מלחמת העולם הבאה וזו כאמור לא איחרה להגיע. אחרי 1945, שאירופה ניצבה בפני בעיות דומות, נמצא הפתרון בדמותה של תוכנית מרשל האמריקאית, שהזרימה סכומי עתק של מזומנים וכמויות ענק של סחורות ליבשת.

מחקרים מאוחרים יותר מצאו כי לא כל הטיעונים שהעלה קיינס היו נכונים, נמצא כי הפיצויים שהוטלו על גרמניה לא היו בהכרח משתקים את כלכלת גרמניה. למעשה, הסכומים ששילמה גרמניה לבסוף היו קטנים יחסית, כך שהנזק הכלכלי הטהור שגרמו הסכמי ורסאי היה ככל הנראה קטן. מבחינה פוליטית, הפיצויים היו הרי אסון. כפי שחזה קיינס הם ייצרו אצל הגרמנים מרירות כלפי ההסכם כולו והיו מקור תמידי לחיכוכים בינלאומיים .

האם יוון ואיתה אירופה כולה ניצבות בפני עתיד דומה לזה של גרמניה בשנת 1919 ? בניגוד לאמירה הרווחת ההיסטוריה לא נוטה לחזור על עצמה. תהייה זו טעות, מן הצד השני, להתעלם משיעורה של ההיסטוריה.

כפי שנציג בהמשך, הסיכון היווני לא נעלם אלה רק נדחה. מתי הבעיה היוונית תפטר או תתפוצץ? מתי שהו בין היום לזמן כלשהו בעתיד. תהליכים היסטוריים יכולים להיות ארוכים, אם כי לאור מצבה הנוכחי של כלכלת יוון אנו נוטים להאמין כי לא יחלוף עוד זמן רב עד שיוון תחזור לזעזע את השווקים הבינלאומיים.

תקוותם הסמויה של עמי אירופה האחרים כי יוון תואיל לפנות את מקומה על הבמה בשקט לא עומדת להתגשם, סיכויה הנמוכים של התוכנית הנוכחית להצליח מגלגלים את הפחית במורד הרחוב ותו לא.

ההבטחה הייתה כי לאחר עשור של צנע חמור יעמוד יחס החוב לתוצר על 120%, היום כבר נראה כי היחס זוחל לכיוון ה-129%, טוב יותר מהיחס הנוכחי העומד על מעל 160%, אך עדיין לא בר-קיימא בשני המקרים. דוח של האיחוד האירופאי (שעליו נרחיב בהמשך) אינו משאיר הרבה מקום לתקווה, על פי הדוח הסיכויים של יוון להגיע ליחס חוב תוצר של 120% לא גבוה.

החוב החיצוני של ממשלת יוון, על פי איחוד נתונים של קרן המטבע העולמית, ארגון ה-OECD, הבנק לסליקה בינלאומית – BIS והבנק העולמי עומד נכון לרבעון השלישי של 2011 על 237,222 מיליון דולר. החוב של המערכת הבנקאית עומד על 145,818 מיליון דולר וסך הכול החוב החיצוני של יוון עומד על 546,923 מיליון דולר (לשם השוואה החוב החיצוני של גרמניה גדול פי עשרה – 5,674,192 מיליון דולר). סך החוב של ממשלת יוון, על פי הבלומברג עומד על 360,363 מיליון דולר. יותר מ-65% מן החוב הממשלתי היווני הוא חוב חיצוני.

הבעיה היא כי מחזיקי האג"ח הגדולים ביותר של יוון הם מוסדות יווניים ובמיוחד בנקים יווניים.

כך שאירוע של חדלות פירעון של ממשלת יוון יחולל בוודאות תגובת שרשרת שתגרום לקריסת מערכת הבנקאות המקומית כתוצאה מקריסת המאזן שלהם, חוסר יכולת של הממשל לתמוך בהם ותגובה של בהלת בנקים (run on the bank) בו מפקידים יצבאו על דלתות הבנקים בדרישה למשוך את פיקדונותיהם.

נתעכב לרגע על יחס החוב לתוצר, ללא צמצום רחב של היקף החוב, נותר החוב סטטי, קצב השינוי בחוב (מהירות החוב) נותר ללא שינוי. התוצר לעומת זאת צולל בחדות. כתוצאה מכך היחס נוסק, מה שמוביל לצמצום פיסקאלי נוסף, ירידה בצמיחה וחוזר חלילה.

דוח שחובר ע"י אנליסטים של "הטרויקה" (קרן המטבע העולמית, הבנק האירופאי המרכזי והנציבות האירופאית) מעלה כי יחס החוב תוצר של יוון בשנת 2020 יעמוד על 129% על פי תרחשי הבסיס וזאת במידה ולא יעשו צעדי סיוע נוספים. השיעור של 120% חוב מהתוצר נקבע ע"י מנהיגי אירופה בפסגה שהתקיימה באוקטובר 2011, מתוך הנחה ששיעור גבוה מזה אינו בר-קיימא עבור יוון. תוכנית ההשתתפות של המגזר הפרטי (PSI) מסייעת אומנם להקטין את החוב אך ההתכווצות המהירה של הכלכלה מזניקה אותו לרמה של 168% בשנת 2013. צרכי המימון עומדים על 170 מיליארד יורו בין השנים 2012 ל-2014 או 136 מיליארד יורו בהתאם לתוכניות הסיוע הקיימות וזאת לפני עלויות להקטנת החוב. בין השנים 2015 ל-2020 יעמדו צרכי המימון על 50 מיליארד יורו, גם הם לפני עלויות להקטנת נטל החוב.

במידה ושיעור הצמיחה לא יצליח לחצות את רמת ה-2.5% (רמה שצפויה כרגע להתקיים רק בשנת 2014) מגמת החוב תישאר במתווה של גדילה אינסופית. נראה כי הנחות היסוד של תוכנית החילוץ ליוון לקו באופטימיות ייתר, ההנחה היא כי הכלכלה היוונית תתכווץ לפחות ב-6.0% בשנת 2011 וב-3.0% בשנת 2012. בין השנים 2013-2014 תצמח הכלכלה כל שנה ב-1.25% ובקצב שנתי של 2.75% בשנים 2015 עד 2020.

הנחות הצמיחה מבוססות על מיצוי מלוא פוטנציאל ההפרטות והרפורמות המשק המקומי. גם כאן התחזית הולכת ופוחתת. אם בתחילה עמדה הנחת הבסיס על תמורה של 66 מיליארד יורו עד לשנת 2020, ירדה התמורה ל-46 מיליארד יורו. הנחה מחמירה יותר של תמורה של 10 מיליארד יורו בלבד עד שנת 2020 (עקב חוסר יכולת או רצון של המערכת הפוליטית לבצע את הרפורמות הנדרשות) יעמיד את החוב על 148% מהתוצר בשנת 2020. במונחי תוצר עמדו ציפיות התמורה לעמוד על 1.5% בשנת 2012, 2.0% בשנים 2013-2014 ושיא של 2.5% בשנים 2015-2017. נראה כי הנחות הבסיס אותם בחרו מתכנני התוכנית הינן אופטימיות יתר על המידה וספק אם הנחות אלו יתממשו.

ארגון הOECD פרסם ב-13 לפברואר 2012 את המדד המקדים (CLI) אשר נבנה במטרה לאתר נקודות פיתול בעקומי הפעילות הכלכלית של מדינות. ניתוח הנתונים, כך ה-OECD, מצביע כי ארה"ב יפן, הודו ורוסיה נמצאות במומנטום חיובי. לעומתם מדינות אירופה נמצאות במומנטום שלילי.

סיכום הנתונים מעלה כי אירופה כולה נעה לקראת מיתון, העדר הצמיחה ביוון יוחרף אף יותר בהעדר סביבת צמיחה שיכולה לתמוך בכלכלה המקומית.

רפורמות מבניות יועילו בודאי עם מצבה של יוון, מיפוי מקורות התעסוקה מראה כי מהלך כזה, במידה ויתרחש, יישא פירות עוד זמן רב ולא בטווח הזמן הבינוני.

קיומם של הרפורמות המבניות המדוברות, שעיקרן הוא הפרטה ומכירה של חברות יווניות, ימשך, כל הנראה, זמן ארוך מן המתוכנן. כבר עתה נתקלת תוכניות הצנע הנוכחיות באופוזיציה ובזעם ציבורי. מהלכים קשים נוספים יתקלו סביר להניח בקשיים גם הם. סביבת המאקרו בגוש היורו כולו גם היא שלילית, נראה כי התיאבון של חברות בינלאומיות לבצע רכישות של חברות ביוון (שוק ממותן ומסוכן) לא נראית גדולה (ממשלת יוון מחזיקה למשל ב-10% מהון המניות של OTE חברת הבזק של יוון) נראה, אם כך, כי הסיכוי לבצע מכירות של חברות, במחירים ובלוחות הזמנים בנתונים קלושה. התוכניות הנוספות להקטנת שכר במגזר הציבורי ושכר המינימום יגרמו להקטנה מיידית של הצריכה וגידול נוסף בשיעור החוב לתוצר וחוזר חלילה.

מח"מ החוב של יוון קצר, מה שצמצם עוד יותר את יכולת התמרון. פירעון של 50% מהחוב צפוי להתרחש לפני תום שנת 2017, למעשה עד לשנת 2017 אמורים להיפרע 64% מהחוב. מכיוון שצרכי המימון של יוון לא יאפשרו לה לבצע פירעון של החוב ללא גיוס של חוב חדש מרחב התמרון שלה נמוך מאוד.

כרגע ליוון אין גישה לשוק ההון הבינלאומי, הנחת היסוד היא כי יוון תזדקק לעמוד בשלושה תנאים במצטבר על מנת לזכות בגישה לשוק ההון:

לפחות שלוש שנים של צמיחה.

שלוש שנים של עודף במאזן, אחרי תשלום חובות.

יחס החוב תוצר מתחת לרמה של 150%.

נראה כי יכולתה של יוון לזכות בגישה חוזרת לשוק ההון (כזכור הדירוג הנוכחי של יוון הוא CC/Ca/C)) אינה מתקיימת לפחות עד שנת 2016 וגם זה בהתקיים התרחיש האופטימי.