סיפור המיתון הכלכלי בבריטניה, אחת מהמדינות האציליות והבודדות שנשארו תחת שלטון מונרכי, הוא סיפור המיתון העולמי באופן כללי. בריטניה, החולשת על האי הבריטי נחשבה תמיד כתו תקן איכותי. בריטניה נמצאת היום בעיצומו של תהליך "הצנע הפיסקאלי" אחרי שהתחפרה בבור החובות בעקבות התרסקות בועת הנדל"ן ומשבר האשראי העולמי של2008-2009. בעוד נטל החוב הממשלתי נטו נאמד בכ-65% מהתמ"ג, יחד עם "השקעות" הממשלה בסקטור הבנקאות, קרי פעולות החילוץ/הלאמה, הוא מגיע לכ-148% ביחס לתוצר. מוסר השכל למדינה מתקדמת עם הון אנושי גבוה, הוא לעיתים שאיפת היתר להצלחה. הדוגמא הבולטת לכך בבריטניה הוא בראש ובראשונה, ה"כדורגל". לא כולם יודעים זאת, אך בריטניה היא מולדת הכדורגל. יש על כך דעות חלוקות, אך לפי ההיסטוריה המודרנית, בריטניה ממציאת ה"רוגבי" פיתחה ראשונה באופן מקצועי את "הsoccer", שהפך עם השנים לענף הספורט הפופולארי ביותר בעולם. ועם זאת למרות הבכורה המיועדת לאחר כמעט 200 שנים רשמיות בהן משחקים כדורגל מקצועי, לקחה בריטניה את אליפות העולם היוקרתית רק פעם אחת, ב1966 וגם אז בשער מפוקפק ומלא מחלוקות ,אם היה לא היה. ייתכן וזה הסיפור עם בריטניה. יש לה הכול, איכות, מדינה במרכז העולם, מטבע משלה בשונה מהיורו החזק ועם זאת לא הכול הולך חלק באי הבריטי.
בשוק המניות עתיר הסתירות הפנימיות. כמו בסיפור של "עליסה בארץ הפלאות", גם בעולם הפיננסי המשקיע התמים מוצא עצמו פותח דלתות נסתרות ובין רגע כל עולם המושגים שלו מתחיל להתערער. אחת הדוגמאות המרתקות לכך היא השקעה במדד המניות של אנגליה – FTSE.
על פניו נדרש לא מעט אומץ כדי להשקיע בכלכלה הבריטית בזמן שזו גולשת למיתון. הממשלה, הבנק המרכזי, הצרכנים והפירמות כולם כאחד עסוקים, ובצדק, במלאכת שינוס המותניים כדי לזכות באמון המשקיעים וסוכנויות הדירוג. את השרביט קיבל כמובן הבנק המרכזי שלא היסס להוריד את הריבית לרמה של 0.5% לפני יותר משנתיים ללא צפי לעלייה חזרה. בנוסף הבנק המרכזי נקט בשתי תוכניות לרכישה של אג"ח ממשלתי (QE) שהזרימו לכלכלה החולה כ-300 מיליארד פאונד ולא מן הנמנע כי בקרוב תוכרז תוכנית שלישית. האינפלציה אומנם התפרצה ואותתה כי שד הסטגפלציה (אינפלציה במקביל לגידול באבטלה) פוקד את הכלכלה הבריטית כאשר היא חוצה רף של 5% בחודש ספטמבר, הלם במונחים אירופאים, אך מאז היא מתמתנת וצפויה לרדת לרמה של 3.6% בחודש ינואר ומתחת לרמה של 2% בתוך שנה.
הצמיחה ב-2011 במעצמה הבריטית הסתכמה ב--0.9% וב- 2012 ניתן להגיד כי "האופטימיים" צופים קצב צמיחה של 0.7%, הפסימיים מייעדים לה נסיגה בתוצר.
לפני שפותחים במנוסה מבוהלת, ומחליטים שלא להשקיע במדד האנגלי, כדאי להציץ בנתוני העבר. אנגליה, למודת הניסיון, ידעה לפחות שלוש תקופות נוספות של ריסון תקציבי מסיבי: 1979, 1980-82, 1995-98. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 סבל האי הבריטי מהתפרצות אינפלציונית שטופלה ע"י ריסון אגרסיבי. "אשת הברזל" (כן ההיא מהסרט) שכיהנה אז כראש ממשלה, היתה חביבת השיטה. מרגראט תאצ’ר היתה קפיטליסטית שמרנית שדגלה בריסון הוצאות הממשלה. בשנות ה-90 המאוחרות נעשה הריסון בתגובה לעלייה בנטל החוב.
סיבה נוספת לפער שנוצר היא הפאניקה. המשקיעים נפטרים ממניות של אנגליה בהתלהבות יתרה וללא בדיקה מספקת. ריסון אגרסיבי אמור לפגוע בביקושים המקומיים, עם זאת וכפי שכבר ציינו מדד ה-FTSE מתרכז בעיקר בחברות ייצוא. השוק מצליח לסגור את הפער תקופה לאחר מיכן, בדומה להעדפה של מניות צמיחה בעת משבר.
מדד ה-FTSE לא מתרכז בבריטניה - המדד יכול לתעתע באלו שאינם מכירים את הרכבו. לטוב ולרע, שהרי למרות שהוא מזוהה עם האי הבריטי, החשיפה שלו לאי המקומי קטנה בהרבה. כ-70% מהרווחים שמייצרות 100 החברות המובילות בבורסת לונדון מגיעים מחו"ל, כ-44% מתוכם מהשווקים המתעוררים וכרבע מארה"ב. רק כ-12% מהחברות מרוויחות את לחמן במגרש הביתי.
עבור רובן שוקי חו"ל מהווים מגן מושלם מפני מצב רוח סגרירי שפקד את הזירה המקומית בשנים האחרונות. בסקר האחרון של ארגון התעשיינים הבריטי (EEF), כמחצית מהנשאלים דיווחו כי הם רואים בשווקים המתעוררים את מקור הביקוש העיקרי בשנה הקרובה. מגמה דומה נרשמה ברחבי אירופה (בעיקר גרמניה) כאשר ב-2011, צמח היצוא ליעדים השונים מחוץ לאיחוד האירופי בכ-20%.
עבור אלו שנוקטים ב"אופטימיות הזהירה", שוק המניות הבריטי יכול לספק חשיפה מושלמת לסיפור הצמיחה של השווקים המתעוררים. FTSE טומן בחובו פוטנציאל רווח שמציע העולם הגלובלי, יציבות וערך של יצרניות הסחורות ויעילות עסקית שמגיעה כבונוס עם תעודת הלידה הבריטית.
בל לנו לשכוח שבריטניה, זכתה לבסוף באליפות עולם אחת. לונדון נחשבת גם היום כאחת הבירות המרכזיות והמודרניות באירופה, והאולימפיאדה בקיץ כמו כל 4 שנים אמורה לייצר שינוי כלכלי ותפיסתי כאשר יגיעו עשרות אלפי אנשים בחודש אחד לבקר בממלכה.