שופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, הורה לרשות המיסים להשיב לבקשת ערעור שהוגשה באחרונה, על החלטת בית המשפט המחוזי בסוגייה – ממתי סופרים שומה שהוציא פקיד השומה לנישום. המדינה נדרשת לתת את תשובתה עד ליום 06.03.2012.
בהחלטתו אומר גרוניס, כי היעדר התייחסות כמוה כהסכמה לבקשה. משמעות הצו שניתן היא שהבקשה עברה למעשה את מחסום הדחייה על הסף. בית המשפט חושב שהבקשה דורשת תשובה של הרשות לפני קבלת ההחלטה.
תחילת הפרשה בבקשה שהוגשה בבית המשפט העליון בחודש שעבר על ידי היזם ואיש העסקים יגאל דור-און, על מנת לקבוע ששופט בית המשפט המחוזי בת"א- מגן אלטוביה חרג מסמכותו כאשר החליט לא לבטל את השומה שהוציא פקיד השומה לדור-און באיחור של כשבועיים.
אמנם, העירעור של דור-און מתייחס לויכוח על 1.3 מליון ₪, אבל בהתאם לנתונים שהובאו על ידי רשות המיסים לבית המשפט העליון, מוערך שווי הבקשה למשק, אם תתקבל, בכ– 500 מיליון ₪!
מדובר בנישומים אחרים, בהם חברות מרכזיות במשק, אשר תיקיהם תלויים ועומדים במסגרת הליכים שונים וערכאות משפטיות וההשלכות של תוצאת בקשת העירעור של דור-און לגביהם עומדת, על פי הערכת רשות המיסים, על כחצי מיליארד ₪, לא פחות.
על מה נסבה בקשת הערעור שהוגשה ע"י עוה"ד קובי גולדמן ואורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות’?
לפקיד השומה יש זמן מוגבל להפעיל את סמכותו ולהוציא שומה כלפי נישום, למשל שנה מאז הגשת השגה או שלוש שנים מתום שנת המס שבה הגיש הנישום את הדו"ח. עד לאחרונה, היה מספיק שפקיד השומה יקבע את השומה במועד, וגם אם השומה "נכנסה למגירה" ולא הועברה לנישום באופן מעשי, בתי המשפט פסקו שהשומה הוצאה כדין (וזאת בהסתמך על הלכה מסוף שנות ה- 70 שנקראה "הלכת ביר").
לאחרונה, שונתה בבית המשפט העליון הלכת ביר שהיתה נהוגה כאמור ונקבע (בע"א משה סמי), כי לא מספיק שפקיד השומה יחליט את השומה במועד, אלא שעליו גם להביא את החלטתו לידיעתו של הנישום, "שאחרת לא יוצאת החלטתו מן הכוח אל הפועל". בנוסף ציין בית המשפט העליון, כי "היות הפקידות משרתת הציבור ולא הציבור משרת הפקידות, ועל כן אם קבע המחוקק לוח זמנים ובית המשפט המחוזי פירש כאשר פירש - יכובד, ללא הגמשה;כשם שאין "חוק נסתר", כך לא תיתכן "החלטה נסתרת". מגירתו של הפקיד עלולה להיות מקור למניפולציה, ועל כן אם קבע המחוקק שנה לשימוש בסמכות, ייכבד הפקיד ויכניס למחשבו תזכורת - למשל - של שלושה חודשים בטרם תום השנה, ואם לא עשה כן כשהדרך היתה סלולה, יש לכך מחיר."
מכיוון שההלכה שינתה תקדים שהיה נהוג עד פסיקת העליון, הגישה רשות המיסים בקשה לדיון נוסף אשר נדונה בהרכב מורחב של שבעה שופטים. הרשות ביקשה לקבוע ששההלכה חלה ממועד פסיקת ביהמ"ש העליון ואילך (2007) , אך בית המשפט העליון דחה את בקשת הרשות וקבע שההלכה תחול על תיקים פתוחים ועל מקרים שחלו מאז פסק הדין במחוזי (2004).
דהיינו נקבע, שעל כל המקרים הפתוחים, יחול פסק הדין החדש שקבע, כי רק אחרי שהשומה נשלחת לנישום- אפשר לומר שפקיד השומה סיים את מלאכתו והאמור צריך להתבצע במסגרת המועדים הקבועים בחוק.
אלא שבערעור שהגיש יגאל דור-און לבית המשפט המחוזי, על ידי עורכי דינו קובי גולדמן ואורי גולדמן ממשרד גולדמן ושות’ המתמחה במיסים, נטען, כי השופט מגן אלטוביה מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה את הבקשה לקבל את הערעור על הסף בשל איחור של כ- 14 ימים במשלוח השומה. השופט אלטוביה בחר להקל עם פקיד השומה וקבע מושג חדש- "בין השמשות"- שהיא התקופה מיום פסק הדין במחוזי (2004) ועד הינתן פסק הדין בבימ"ש העליון (2007). בתקופה זו בחר אלטוביה להקל עם רשות המיסים וזאת בניגוד גמור להחלטת בית המשפט העליון בעניין משה סמי שקבע שדווקא יש להקשות עליה ואם הרשות פיספסה- שתשלם!
במילים אחרות, כך טוען המערער, בית המשפט המחוזי פסק בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון אשר מחייבת אותו.
בנוסף, סעיף 16 מפסק דינו של אלטוביה אומר כי "עמדה פרשנית זו תתאים לגישתי לתקופה שבין מתן פסק הדין סמי בבית המשפט המחוזי, הוא המועד הקובע על פי דנ"א סמי ועד למועד מתן פסק הדין סמי בבית המשפט העליון. כך משום שעמדה פרשנית זו יוצרת אי וודאות וצורך בהתדיינות באשר לידיעתו של הנישום ותתאים לתקופה האמורה שהיא תקופת "בן השמשות" שבין הלכת ביר להלכת סמי. משעה שיצא מלפני בית המשפט העליון פסקי הדין סמי ואיקאפוד יש להעדיף עמדה פרשנית הנשענת על וודאות וקלות הוכחה. לאחר פסק דין סמי בעליון תהא אשר תהא רמת הידיעה של הנישום את עמדת המשיב, על המשיב לגבש את השומה או הצו ולשגרם לנישום בתוך סד המועדים הקבועים בפקודה".
למעשה גם אלטוביה מסכים לכך שלא צריך לבדוק את ידיעת הנישום, אבל בניגוד לכך שבית משפט העליון קבע שיראו בתקופה מאז הפס"ד המחוזי (2004) כמקשה אחת, ובכולה לא יבדקו את ידיעת הנישום, אלטוביה מחלק את התקופה חלוקה פיקטיבית לשתי תקופות משנה ובתקופת "בין השמשות" (2004-2007) הוא מקל על רשות המיסים וכן בודק את ידיעת הנישום- וזאת- בניגוד לפסיקת העליון.
מה שהיה צריך להיות בפועל: אלטוביה אמור היה להגיד לפקיד השומה: איחרת- תשלם !!!
מנתונים עובדתיים שהובאו על ידי רשות המסים לבית המשפט העליון, עולה כי השפעת הסוגיה נשוא בקשת הערעור נוגעת לכל הפחות לעניינם של צדדים אחרים אשר תיקיהם תלויים ועומדים במסגרת הליכים שונים וערכאות משפטיות וההשלכות של תוצאת בקשת ערעור/ערעור זה לגביהם עומדת על פי הערכת רשות המסים על כ- 500,000,000 ש"ח (חמש מאות מיליון ש"ח) !
עו"ד גולדמן מציין, כי רק לאחרונה הפך בית משפט העליון ב- 180 מעלות שני פסקי דין של השופט מגן אלטוביה וכי הם תקוה שכך יהיה גם בתיק דנן, לבטח בנסיבות התיק.