משלחת קרן המטבע הגישה היום לשר האוצר ולנגיד בנק ישראל את הדו"ח על ישראל: המשק הישראלי ממשיך להיות חזק. רמת התוצר ירדה במשך שני רביעים בלבד במהלך "המיתון הגדול", ולאחר מכן עלתה ב-5 אחוזים בקירוב ב-2010 וב-2011 בהובלת הייצוא והצריכה, עם עלייה בהשקעות בזמן האחרון. האבטלה עומדת על רמת שפל היסטורי של ½5 אחוזים, ואילו באינפלציה ובציפיות לאינפלציה נרשמה ירידה, מרמה שהייתה גבוהה במקצת מטווח היעד של 1 עד 3 אחוזים אל תוך עומק הטווח – מגמה המשקפת בחלקה את ההידוק המוניטרי, שבוצע בעיתוי נכון בעוד הפעילות הכלכלית מתחזקת. ערך השקל תואם את התנאים המקרו-כלכליים ויתרות המט"ח הולמות על פי רוב המדדים.
בחלקו, מצב זה משקף את מסגרת המדיניות החזקה של ישראל. כלל ההוצאה התקציבית נקבע באופן שאמור להביא את החוב הציבורי שעומד על כ-75 אחוז מהתמ"ג, למסלול ירידה ל-60 אחוז. והדבר בא לידי ביטוי במסגרת תקציבית "דו-שנתית" חדשנית, שחיזקה משמעותית את תכנון הוצאות הממשלה ואת יישומן בפועל. ב-2010 נחקק חוק בנק מרכזי מודרני, המבוסס על הצלחות העבר של הבנק המרכזי ומעגן את גישת יעד האינפלציה בחוק. בעדכון האחרון של ה-Financial Stability Assessment Program (FSAP) הוצגה המסקנה כי נקודות התורפה בתאגידים הבנקאיים ובמוסדות הפיננסיים האחרים נמצאות בשליטה. ישראל הצטרפה לארגון ה-OECD בשנת 2010, והיא שומרת על האופציה להנפיק איגרות חוב ציבוריות במסגרת תכניות ערבויות ארוכת-שנים של ממשלת ארה"ב, אם יידרש.
אך נקודות תורפה עודן קיימות. החוב הציבורי גבוה יחסית למדינות ה-OECD החזקות ולמדינות השווקים המתעוררים, והוצאות הביטחון, המשקפות את המתח האזורי, מצמצמות במידה חריפה את מרחב הפעולה לתמרונים תקציביים. מחירי הדיור עלו בלמעלה מ-50 אחוז בשנים האחרונות, וחרף יוזמות רפורמה מבורכות בעקבות המלצות ועדת חודק, חולשות מבניות בשוק האג"ח הקונצרניות נותרו בעינן. למרות הצמיחה החזקה, העוני הכולל הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD, מצב המעלה חששות חברתיים וחששות קיימות קשים, בעיקר לגבי המגזר הערבי ישראלי והמגזר החרדי. לסיום, עשור של קיפאון בשכר הריאלי תרם להתפרצות מחאות חברתיות בשנת 2011, אשר להן השלכות משמעותיות על מדיניות ההוצאות והמיסוי בטווח הזמן הבינוני.
בנוסף, מתחילת 2011 החלה האטה בפעילות הכלכלית. נחלש ביטחון הצרכנים והעסקים, וגם צמיחת הפעילות במשק ושוק הדיור נחלשו – עם האטה בבנייה, התייצבות מחירי הדיור, וירידה במכירת דירות. ובהקשר כללי זה, פרמיות הסיכון בשוק האג"ח הקונצרניות עלו משמעותית.
המדיניות הגיבה כראוי לאתגרים המיידיים. בנק ישראל שינה את כיוון המדיניות שהחלה להיות הדוקה יותר. ומספטמבר 2011 הוריד את הריבית ב-75 נקודות בסיס ל-%½2. בהקשר זה נרגעו לחצי התיסוף על השקל. ולאור העובדה שתקרת התקציב עבור 2012 כבר נקבעה במסגרת התקציב הדו-שנתי ל-2011-12 שאומצה בסוף 2010, המייצבים האוטומטיים פועלים במלואם.
לאור הדברים האמורים, לא סביר שתחול האטה קשה ב-2012 – בהיעדר משבר חיצוני או אפקט הדבקה מתוך שוק האג"ח הקונצרניות – אם כי סביר שפער התוצר ייפתח מחדש במידת מה. בהנחה שתימשך המדיניות המוניטרית המרחיבה הנוכחית, ולצדה ימשיך ביצוע מסגרת התקציב 2011-12 ללא הפרעות במהלך 2012, הגידול בתמ"ג צפוי לרדת לרמה נמוכה במקצת מ-3 אחוזים ולחזור למגמת ¾3 האחוזים ב-2013, כאשר שני הצדדים של מחזור זה מובלים על ידי יצוא.