הסקירה הכלכלית השבועית "השבוע במאקרו", של המחלקה הכלכלית, בחטיבה לכספים וכלכלה של לאומי, בראשות ד"ר גיל מיכאל בפמן: השבוע פורסמו נתוני החוב (בנקאי וחוץ בנקאי) לחודש נובמבר 2011 של המשק הישראלי. מהנתונים עולה כי בין החודשים פברואר-נובמבר 2011, האשראי הבנקאי הכולל במשק התרחב ב-5.0%. באשר למשקי הבית עולה כי האשראי לדיור עלה בכ-10.8% וזאת למרות הצעדים שננקטו על ידי בנק ישראל כדי להגביל את הגידול במשכנתאות במשק. עוד עולה מהנתונים כי האשראי למשקי הבית שלא לדיור עלה ב-7.1% מתחילת 2011. באשר לסקטור העסקי, הרי שבחודשים פברואר-נובמבר 2011 עלתה יתרת החוב לבנקים בכ-1.5% בעוד יתרת החוב החוץ בנקאי (ללא בנקים וחברות ביטוח) עלתה בכ-2.8%.
במבט היסטורי, כאשר אנו בוחנים את רמת המינוף של המשק הישראלי (על פי המדד של יחס החוב לתוצר) בעשור האחרון, עולה תמונה מעודדת למדי. בפרט, כאשר מנתחים את רמת החוב הפרטי במשק, אשר כוללת את החוב של משקי הבית והסקטור העסקי. בעוד שהעשור האחרון היה מאופיין בגידול משמעותי ברמת המינוף של הסקטור הפרטי במשקים רבים בעולם, בולטת ישראל ביציבותה. לראיה, בשנת 2011, על פי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, אומדן שיעור החוב הפרטי הממוצע ביחס לתוצר באזור האירו עומד על 208%, בארה"ב 182%, יפן 220%, בריטניה 219%, כאשר באירלנד וספרד, שהן מדינות במשבר, בולט אומדן החוב הפרטי עם שיעורים של 368% ו-279%, בהתאמה. לעומתם, אומדן החוב הפרטי של ישראל עומד בשנת 2011 על 128% תוצר בלבד[2], שיעור הנמוך משמעותית מרמת המינוף אשר קיימת כיום בעולם.
כאשר בוחנים את התפתחות החוב במשק הישראלי בעשור האחרון, ניתן לראות כי החל משנת 2002, רמת החוב הפרטי במשק נמצאת באופן עקבי בין 130%-140% תוצר כאשר השינוי המשמעותי בא לידי ביטוי בהרכב החוב לאורך השנים. כתוצאה משינויים מבניים בשווקים הפיננסיים, בהם רפורמת בכר, ניתן לראות כי שיעור החוב הבנקאי מתוך סך החוב מצוי במגמת ירידה ולעומת זאת, שיעור החוב החוץ בנקאי נמצא בעלייה. הנקודה החשובה היא שהמשק הישראלי הצליח לקיים רמת צמיחה גבוהה לאורך השנים ללא עליה במינוף הכולל, אלא רק תוך שינוי בתמהיל החוב, זאת בניגוד למנועי הצמיחה אשר אפיינו את המשקים בעולם בשנים האחרונות. נציין גם כי החל בשנת 2008, שנת המשבר הפיננסי בעולם, רמת המינוף של המשק נמצאת במגמת ירידה מ- 139% תוצר עד לכ-128% בשנת 2011, כאמור. ירידה ברמת החוב יחסית לתוצר משמעותה כי בפרק הזמן האמור, שיעור העלייה ברמת החוב היה מתון משיעור העלייה בתוצר הנומינלי של המשק (האמור לאורך זמן להיות מקור ההחזר לחוב שנלקח).