כיום תחום המזון נמצא בידיהם של למעלה מ 17 גופים ומשרדים שונים החולקים את האחריות והפיקוח בנושא. בכך, נוצר מצב מגוחך בו חשיפת כשלים ובעיות בתחום בקרת המזון הפכו לתחום פעילותם של עיתונאים ותוכניות תחקירים. הלכה למעשה, בישראל שנת 2012, אחרי כשלים ופרשות חמורות ביניהן גם פרשת רמדיה ופרשת הסיליקון בחלב, לא קיים גורם אחד מפקח על תחום המזון ולכן האחריות נופלת בין הכסאות.
מחקר שערך ארגון אמון הציבור מצביע על הכשלים והבעיות העולות בהיעדר גוף אחד המרכז בידיו את הפיקוח והאחריות לשלומו של הציבור בתחום המזון. המחקר הוגש לועדת העבודה, הרווחה והבריאות ברשות ח"כ חיים כץ, זכה לתמיכתם של כל החברים בועדה, ובעקבותיו יזמו החברים הצעת חוק להקמת רשות מזון מרכזית בישראל, בדומה ל FDA האמריקאית. משמעותה של הצעת החוק היא ליטול את האחריות על התחום משלל גופים ומשרדים ממשלתיים ולאגד את הפיקוח והאחריות תחת גורם אחד.
כבר בשנת 1966 התקבלה החלטה ממשלתית להקים רשות מזון מרכזית. לאורך השנים עלו הצעות חוק בנושא וכולן טורפדו בידי משרדי הממשלה השונים, שבחרו פעם אחר פעם לשמר את המצב הקיים המספק תקצוב גבוהה על חשבון חשיפת הציבור לסכנות ממשיות.
הצעת החוק עלתה היום לדיון בועדת השרים לענייני חקיקה, ומשרדי הממשלה, ובראשם משרד החקלאות, אשר ניהלו משא צלב נגד הצעת החוק, הצליחו להפילה ושוב ניצחו אותנו, ציבור הצרכנים.