בדיון שהתקיים אמש (ג’, 8.11.11) בוועדה לרפורמה בחוק התכנון והבניה, בראשות ח"כ אמנון כהן, התנגדה פרופ’ רחל אלתרמן, בתקיפות, לאפשרות לתבוע פיצויים בשל פגיעה עקיפה, הידוע בחוק הנוכחי כתביעה על פי סעיף 197. על פי החוק הנוכחי רשאים בעלים של נכס לתבוע את הועדה המקומית בשל ירידת ערך הנכס כאשר מתוכננת תכנית פוגעת בקרקע גובלת לנכס. גם ברפורמה קיימת אפשרות לתבוע בשל פגיעה עקיפה, ואולם פרופ’ אלתרמן סבורה כי לא קיימת כל דוקטרינה בנושא וראוי שלא לאפשר יותר תביעות אלו. היא הסבירה כי עולן של תביעות אלו, שהלכו והתרבו בעשורים האחרונים, נופל על הרשות המקומית ובסופו של דבר, האזרח הפשוט המשלם את מיסיו לעירייה, הוא זה שנושא בנטל התשלום. לדבריה יש להבחין בין תכניות רגילות לבין תכניות של תשתיות לאומיות שלגביהן ניתן יהיה לתבוע. פרופ’ אלתרמן סבורה שבמקרה של תשתיות לאומיות, על המדינה ליצור מראש קרן שתפצה את הנפגעים. בנוסף, היא סבורה שריבוי תביעות כאלו מהווה חסם בהליך התכנוני. נציגי הממשלה, שנכחו בדיון, הציגו עמדה שמרנית יותר המבקשת לשמר את נוהל התביעה שהפך להיות מקובל בחברה הישראלית. נושא זה יוכרע, בסופו של דבר בסדרת ישיבות פנימיות שיתקיימו אצל יו"ר הועדה, ח"כ אמנון כהן, בהשתתפות נציגי הממשלה, יועצי הועדה והייעוץ המשפטי של הועדה.
לרפורמה בחוק התכנון והבניה, החלה יום לדון ב"פרק הכלכלי" של הצעת החוק. לפרק זה חשיבות רבה שכן הקשר שבין תכנון לבין ערכם של נכסים הוא אחד החסמים העיקריים בהליכי התכנון היום. קשר הדוק זה הוא חריג ביחס לנהוג בעולם המערבי, וישראל היא מהמדינות הקיצוניות ביותר בהיקף ההגנה שהיא מעניקה לבעל מקרקעין מפני שינויים תכנוניים. במצב זה, הופכים היבטי קניין לשיקול מרכזי בהחלטות מוסדות תכנון, כשהם דוחקים הצידה, לעתים, שיקולים תכנוניים אחרים. בנוסף, העמימות הקיימת היום בחוק בנושאים אלה, המתבטאת בפסיקות ובפרשנויות סותרות ומגוונות, יוצרת חוסר בהירות ואי ודאות, שהם גורמים מובהקים למניעה מייזום תכנון - גם אם יש בו צורך. תשלום פיצויים מהווה היום איום התלוי תמידית מעל ראשם של מוסדות התכנון ושל היזמים כאחד.