בדיקת האגודה לצדק חלוקתי אודות אופן הקצאת משאבי ים המלח, השימוש בהם והתמורה המתקבלת בגינם מעלים ממצאים חמורים, ביניהם: התנהלות לקויה של המדינה כלפי מחצבי ים המלח וסביבתו; מתן הטבות בלתי סבירות לגורמים פרטים אשר זוכים להתעשר, מניצולם הכלכלי של משאבים השייכים לכלל הציבור והפקעת רכושו של הציבור עבור תמורה זעומה לקופה הציבורית. בהמשך לממצאים פנתה האגודה לאחרונה לראש הממשלה, שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ, וליועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין בדרישה לשנות לאלתר את ההסדר החקיקתי, גם ביחס למשאבי ים המלח וגם ביחס למשאבים נוספים, המוחזקים כיום על ידי חברת כימיקלים לישראל. ממשרד היועץ המשפטי לממשלה נמסר לאגודה כי הנושא הועבר לבדיקתו של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.
רקע: חברת כימיקלים לישראל המחזיקה במפעלי ים המלח הייתה בעבר בבעלות ממשלתית והופרטה ונמכרה לידיים פרטיות בשנת 1992. משנת 1992 ועד היום, כי"ל זוכה להחזיק במחצבים המצויים בים המלח בדרך של זיכיון וזוכה עשות בהם שימוש מסחרי. כי"ל מפיקה ומוכרת מחצבים יקרי ערך (כגון: אשלג, חומצה זרחתית, חומצה גופריתנית, אמוניה, דשנים כימיים, פוספטים, ברום, תרכובות ברום ועוד) ועושה בהם שימוש מסחרי כמונופול, בעוד שהיא משלמת למדינה בהתאם להסדר חוקי ארכאי, שעקרונותיו וכלליו נקבעו עוד כשהחברה היתה בבעלות ממשלתית.
הפגם המרכזי בהסדר הקיים, הוא שיעור התמלוגים הסטטוטורי שכיל חייבת לשלם למדינה העומד על 4.5% – 5% בלבד משווי המכירות בשוק. שיעור זה נמוך באופן קיצוני ומהווה פגיעה קשה בקופה הציבורית. לטענת האגודה, הפרטת החברה ומכירת מניותיה לידיים פרטיות בשנת 1992 חייבה הערכה מחדש ושינויים משמעותיים בחוק, ואולם שינויים אלה לא בוצעו עד היום. אם משווים שיעור זה עם השיעור (הנמוך) שנקבע לאחרונה לנפט וגז - הנע בין 50% ל-60% - ניתן להסיק כי השיעור שנקבע לתמלוגים עבור מחצבי ים המלח הוא נמוך באופן חריג.
החוק גם קובע כי למדינה סמכות לגבות מבעל הזיכיון תמלוגים בשיעור גבוה יותר (עד 10%), בגין כמות ייצור ומכירה של אשלג העולה על מיליון טונות בשנה. אולם, נדמה כי גם בשנים שבהן הייצור עלה על הכמות האמורה, המדינה לא ניצלה את זכותה ותמלוגים אלה לא שולמו. אין ספק כי תשלום תמלוגים בשיעור כל כך נמוך על ידי חברה פרטית המחזיקה במשאב ציבורי מהווה פגיעה קשה בזכות הקניין של הציבור, ובעקרונות השוויון המחייבים את הממשל כשהוא מקצה משאבים ציבוריים. יתרה מכך, עולה חשד כבד שאפילו שיעור התמלוגים הנמוך הזה לא משולם בפועל.
מדו"חות החברה לשנת 2009, עולה כי חברת כיל משתמשת בטכניקה של "מחירי העברה" כדי להקטין את בסיס המחיר שמשמש לחישוב סכום התמלוגים. במקום לקבוע את הסכום בהתאם למחירי השוק בניכוי סכומים מסוימים (כגון הוצאות אריזה, עמלת מכירות, הובלה וביטוח), החברה מוכרת את חומרי הגלם לחברות -בנות ולחברות שלובות, ועל ידי כך מפחיתה את סכומי התקבולים עוד יותר.