קצב האירועים בשבוע האחרון לא היה מבייש גם תסריטאי סדרת מתח, אבל הוא הרבה פחות טוב לשווקים. אי הוודאות הגבוהה, התהפוכות הפוליטיות ובעיקר היעדר המבוגר האחראי עלולים להבריח את המשקיעים שעוד נשארו, להקטין את המחזורים בבורסה ולהוביל לתנודתיות חדה עוד יותר. מעבר לכך, השימוש בקלף ה"נוציא אתכם מגוש האירו" של מרקל וסרקוזי מגדיל את מאזן הסיכונים לכלכלה העולמית ולשווקים.
השתלשלות העניינים באירופה: ביום שני הודיע ראש ממשלת יוון על משאל עם על תוכנית החילוץ השנייה. מרקל וסרקוזי, אם להתבטא בעדינות, לא ממש אהבו את הרעיון. עד כמה לא אהבו באירופה את הרעיון של פפנדראו? עד כדי שליפת הקלף שנשמר קרוב לחזה בשנתיים וחצי האחרונות – הוצאה של מדינה מגוש האירו. התבטאותה של מרקל כי "משאל העם ביוון הוא למעשה על ההחלטה אם להישאר בגוש האירו או לא" היא הפעם הראשונה בה עולה רעיון זריקתה של יוון מהגוש באופן רשמי, אם כי בקרב כלכלנים רבים התרחיש הזה הוא לא רק סביר אלא גם בלתי נמנע. חשוב לציין כי עלויות של תרחיש בו יוון עוזבת את הגוש, גבוהות בהרבה בטווח הבינוני-קצר גם מבחינתן של המדינות החזקות באירופה מאשר בתרחיש בו הן ממשיכות לתמוך ביוון באופן מלא (ראה מטה). ראש ממשלת יוון עשה חושבים, חזר הביתה, עמד בגבורה בהצבעת אמון של ממשלתו והחליט לרדת מהרעיון של משאל העם. בינתיים ה-ECB, בהחלטת הריבית הראשונה של הנגיד החדש, מריו דראגי, הוריד את הריבית ברבע אחוז לרמה של 1.25%, לא החלטה שמשנה משהו מבחינה כלכלית אבל בהחלט איתות לשווקים שבראש הבנק האירופי עומד מנהיג חדש שמוכן לנקוט בצעדים אסרטיביים יותר מקודמו.
מדוע יציאה של יוון מהמטבע האחיד כל כך בעייתית? ה"דרכמה החדשה" תפוחת בעשרות אחוזים לעומת האירו. ברגע ההודעה על הפרישה, אם היא נעשית בצורה לא מסודרת, יהיה צונאמי של כסף זר ומקומי שיברח מהפיקדונות ומתוכניות החיסכון בבנקים ביוון. שהרי החלפת הפיקדונות הנקובים היום באירו בפיקדונות בדרכמות, תסב נזקים בני עשרות אחוזים לבעליהם. ריצה שכזו על הבנקים, פירושה קריסה מיידית של הבנקים ביוון. (מדינות שעשו בעבר מהלכים דומים, ליוו אותם בהקפאת חשבונות. זה היה בתקופות אחרות, במדינות אחרות. לא ברור איך עושים דברים כאלו במדינות מערביות בימינו). הפיחות של המטבע המקומי יגרור ירידה דו ספרתית משמעותית ברמת החיים במדינה.
נכון, שלאחר שנים יאפשר הפיחות של המטבע העצמאי את חזרתה של יוון לפסים של צמיחה. אבל זה ייקח שנים של תקופת צנע חריפה. הפיחות החד יגרום גם לכך שיחס החוב לתוצר של יוון, שברמה של 145%, כבר היום הוא בלתי ניתן לגישור ללא מחיקת חוב (כך אנו מעריכים), יגרום לעליה לרמה גבוהה עוד יותר. מרגע שיוון לא תהיה חברה בגוש האירו, ולנוכח הזינוק שיירשם ביחס החוב לתוצר, תספורת של 50% תהיה חלום באספמיה. יוון לא תוכל להחזיר סנט אחד מחובותיה ותלך לפשיטת רגל כוללת.
מעבר לחוב הממשלתי שלא יוחזר, בשל קריסת הסקטור הפיננסי ביוון, גם הסקטור העסקי יקלע למצב בו הוא לא יכול להחזיר חובות והיקף המחיקות של הבנקים באירופה יהיה גבוה בהרבה. והגרוע מכל – יציאה של יוון מגוש האירו ומחיקה של 100% מהחוב תיתן לפורטוגל, אירלנד ספרד וכו’ אפשרות לסחוט את אירופה למחול גם להן על חלק מהחוב ו/או לקבל הקלות בצעדי הצנע, מה שיעלה להערכת הבנקאית באירופה במחיקות נוספות.
לפי מחקר שנעשה ב-UBS, העלות הכוללת (הפסדי תוצר+מחיקת הון של פירמות ומשקי בית) של יציאת מדינה חלשה מהגוש תסתכם בכ-40% תוצר בכל מדינה בגוש בשנה הראשונה ובכ-20% במספר שנים שלאחר מכן. עד כמה יש לתחזיות האלו ערך לא ניתן לדעת אבל גם אם העלות לא תהיה 40% מהתוצר אלא "רק" 30% הנקודה ברורה, תרחיש של יציאת מדינה מגוש האירו הוא תרחיש קטסטרופלי (עוד לפני שדיברנו על ההיבטים הפוליטיים) והדיבורים הרשמיים בנושא מגדילים את רמות הסיכון בשווקים, מה שבא לידי ביטוי בתשואות האג"ח האיטלקיות ששברו שיאים חדשים (תשואת אג"ח ל-10 שנים: 6.33%). אינדיקאטורים נוספים מלמדים על החששות באירופה ביניהם הפער בין הריבית הבין-בנקאית לריבית הבנק המרכזי שממשיך להיפתח ועומד על 0.97% והפער בין התשואה על אג"ח של קרן הסיוע (EFSF) ואג"ח גרמנית ל-10 שנים שעומד כיום על 157 נ"ב לעומת 83 נ"ב בסוף אוגוסט.
מפגש ה-G20 בקאן: מנהיגי 20 המדינות החזקות בעולם נפגשו בסוף השבוע בקאן כשעל הפרק עומדות הדרמות שהתחוללו בימים האחרונים באירופה ובשווקים. הפגישה לא הניבה כל תוצאה. אולי באווירת פסטיבל קאן הידוע בסרטי האיכות המוצגים בו, (הרבה דיבורים ומעט אקשן), החליטו משתתפי הפסגה שלא להחליט. המשקיעים ציפו להסכמה על הגדלת חלקה של ה-IMF בקרן הסיוע ובעיקר לתמיכה של מדינות המשקים המתעוררים וארה"ב בתוכנית שהתקבלה בסופ"ש הקודם ע"י מנהיגי אירופה. ארה"ב, רוסיה וסין דחו את הרעיון בנימוס אופייני וטענו כי היו שמחים להזרים עוד כסף אך קודם האירופאים צריכים להוציא לפועל את התוכנית שהתקבלה בשבוע שעבר. במילים אחרות: לא יכול להיות שניתן לכם עוד כסף מבלי שאתם תעשו מה שהבטחתם. מעבר לרצון של מנהיגי המשקים המתעוררים לצבור כוח פוליטי ע"ח אירופה (שרוצה לצבור כוח פוליטי ע"ח יוון) יש בדבריהם נקודה חשובה מאוד. לא ייתכן שהמדינות העשירות בעולם יפנו למדינות עניות (ראה גרף בהמשך) הרבה יותר ויבקשו סיוע מבלי לוותר על כלום. זה קצת מזכיר הסדרי חוב של בעלי שליטה שמבקשים תספורת בלי להכניס יד לכיס. אנחנו (והאמריקאיים וה-BRICS) אומרים "תחזירו את האוטוסטרדות". אם מדינות אירופה רוצות סיוע הן יאלצו ללמוד לרדת ברמת החיים ולהוציא לפועל תכניות צנע חריפות יותר. הפחד של הפוליטיקאים מהפגנות ברחוב ומהסיכון לאבד את הכיסא מובן אבל לא ניתן יהיה להציל את גוש האירו מגסיסה ללא ויתורים פוליטיים משמעותיים.