מחלקת המחקר של FXCM ישראל בעקבות תוכנית הצלה האירופית: התחזית לשווקים בטווח הקצר היא חיובית, התחזית לאירופה בטווח הארוך – שלילית: כשבוחנים את פרטי תוכנית החילוץ האירופית ומשווים אותה למשל לחילוץ הבנקים בארצות הברית ב-2008, אי אפשר שלא להרים גבה מדוע לקח לקובעי המדיניות באירופה כל כך הרבה זמן להוציא אותה לפועל. על אף שנוהגים להשוות בין שני המשברים, הסאב-פריים ומשבר החוב באירופה, קנה המידה הוא אחר לגמרי. בעוד היקף הנכסים הרעילים שנגזר ממשבר האשראי בארצות הברית נאמד בכמעט 15 טריליון דולר, משבר החוב באירופה מצומצם הרבה יותר. אם תחברו את סך הגירעון של כל מדינות ה-PIGS יחדיו תגיעו ל-4 טריליון דולר לערך, לא יותר. ואכן, המשבר האמיתי שנגלה לעינינו כעת אינו פיננסי – אלא דווקא פוליטי, והוא זה שמאיים על עתידו של האיחוד האירופי.
השווקים העולמיים מאוד מתרשמים לנוכח "הסולידריות" האירופית. וזה אכן לא עניין של מה בכך. המדינות הללו, שהיסטוריה של איבה והווה של חשדנות שוררים ביניהם, מתגייסים למען חברה אחת כושלת, יוון, ומצילים אותה במחיר כבד לצמיחה העתידית. ואולם מאחורי הקלעים, הסדקים בגוש רק הולכים ומתרחבים.
התרחיש הפסימי ששרר בשווקים בחודשים האחרונים, לפיו קריסת יוון היא שאלה של זמן, נמנע לפי שעה, והשווקים לבטח נושמים לרווחה וצפויים לעלות מחדש על מסלול של עליות בחודשים הקרובים. הם תמחרו פשיטת רגל של יוון, וכעת משהדבר נמנע צריך לתקן את הפער. ואולם, למעשה התרחיש שנמנע כאן הוא קריסת הבנקים האירופיים (וזה בעצם מה שהדאיג את השווקים, לא גורלה של יוון) ולא קריסתה של הכלכלה האירופית – וזה מחזיר אותנו למימד הפוליטי הבעייתי של כל המשבר הזה.
מה שבלט בכל הסאגה הזו הוא המימד הפוליטי-דיפלומטי של ניהול המשבר, הן ברמה הבינ-מדינתית והן ברמה המקומית של כל מדינה. בניגוד לארצות הברית, שם ישנו ממשל אחד שיש לו מנדט לקבל החלטות (ואכן, במשבר ב-2008 החלטות מרחיקות לכת התקבלו מהר מאוד, הן על ידי הממשל והן על ידי הפד), בגוש האירו ההחלטה על תוכנית ההצלה היתה חייבת להתבסס על הסכמה פה אחד של כל המדינות. למרות "הסולידריות" שהתגלה הפעם, לאורך זמן אירופה לא תוכל לנהל כך את משבריה, והם עוד בפתח.
כעת הכדור מתגלגל שוב לפתחן של המדינות עצמן ויכולתן של הממשלות המקומיות להוציא לפועל תוכניות של קיצוצים ורפורמות כואבות. על הכוונת, איטליה וספרד, שצריכות להוציא לפועל תוכניות צנע ורפורמות – ומהר – כדי להכיל את החוב שלהם כדי שלא יזלוג למגזר הבנקאות האירופי. אם חלילה משבר יוון יחזור על עצמו גם בספרד ובאיטליה, אז לא יועילו מרקל וסרקוזי, או מחליפיהם.