הורדות הדירוג של יוון, פורטוגל וכעת גם ספרד לא צריכות להפתיע איש. אך הן מסיטות את העיסוק בנושא החשוב אמת – החולשה והקשיים בגוש האירו עצמו. נתונים שונים מצביעים על מצבן העדיף של מדינות באיחוד האירופי שלא הצטרפו לגוש. התמקדות במדינות הסוררות, החברות במועדון PIIGS, תעשה שירות רע לגוש האירו בכללותו, שכן תרחיק את הטיפול בבעיות הקריטיות שלו.
התקשורת הכלכלית ומקבלי ההחלטות ברחבי העולם נוהגים, בחודשים האחרונים, להזדעזע שוב ושוב, כשנתונים גרועים על מדינות שהן חשודות מיידיות, כגון פורטוגל, אירלנד, איטליה, יוון וספרד, חברות מועדון ה PIIGS, או הפחתות דירוג למדינות הללו, עולות על הפרק.
הזעזועים הללו מטרידים לא בפני עצמם, אלא משום שאם כך מגיבים שוקי המניות, האג"ח, המט"ח והסחורות כשמדינות בסדר גודל קטן יחסית נקלעות למשברי גירעון ואג"ח (נזכיר שפרט לאיטליה וספרד, שהן הכלכלות מס’ 8 ו 11 בעולם, השלוש האחרות מדורגות בעשירייה השלישית והרביעית בלבד), מה יקרה אם ארה"ב ובריטניה תתקלנה בקשיים דומים. לא מדובר בתרחיש אפוקליפטי, סוכנויות דירוג האשראי לא פוסלות אפשרות שדירוג החוב המושלם של השתיים יופחת, לנוכח הגירעונות הדו ספרתיים בתקציבי ממשלותיהן.
מדינות ה PIIGS אכן סובלות מגירעונות גדולים, והעובדה שצמיחת התוצר שלהן זעומה, גורמת לכך שמשקלם של הגירעונות בתוצר גדל והולך. זו אומנם תוצאה של חולשה ורגישות למשבר הגלובאלי, אך המדינות הללו גם סובלות מבעיות ייחודיות: פורטוגל הקטנה לא צומחת, יוון התנהלה בצורה פיסיקאלית לא אחראית וספרד סובלת באופן כרוני משיעור אבטלה מפחיד, שקרוב כיום ל 20%. דווקא אירלנד הוכיחה עד לא מזמן שאפשר אחרת ובישראל, שרבים מהללים ומשבחים כעת, ביקשו בזמנו לאמץ את מה שנקרא "המודל האירי".
הבעיות הללו משתקפות היטב בתשואות הפדיון על האג"ח הממשלתיות של מדינות אלה. המשקיעים והמדינות שחשופים במישרין לאג"ח הללו מוטרדים ובצדק, אך ההתמקדות בנושא זה מרחיקה את הטיפול בבעיות היסודיות יותר, הקשורות בגוש האירו עצמו: ההתנהלות המגושמת שלו, הניגודיות האינהרנטית בין חברותיו, ניגודי האינטרסים, המאפיינים הכלכליים הרחוקים כמו מזרח ממערב בין החברות השונות, מחסומי השפה, התרבות והמערכות החברתיות, נוקשות שוקי העבודה ועוד.
החברות בגוש האירו צריכות להידרש לסוגיות המרכזיות, הנוגעות למבנה הגוש, ולעצם הנהגת טבע אחיד וריבית משותפת עבור מדינות שונות כל כך בקצבי צמיחה והאינפלציה ובתלות בייצוא. לרוע מזלן של חברות הגוש, המשבר הגלובאלי האחרון הסיט את תשומת הלב מהבעיות הקשות הללו עד כדי כך, שבשלב מסוים דברו על המטבע האירופי כעל חלופה בת קיימא ראויה לדולר של ארה"ב. העיכוב בטיפול בבעיות, "הנחשפות" כעת, גרם להן לתפוח, ועתה יהי צורך באמצעים רבים ונחישות גבוהה יותר כדי לפתור אותן.
בראש ובראשונה, החברות המנהיגות את הגוש, ובפרט גרמניה, צריכות להראות יותר רצון טוב ואמונה בעצם הרעיון, משהן מראות בפועל.
יש הטוענים כי הקשיים הנוכחיים הם כה קשים, עד כי הגוש ייאלץ להתפרק. לדעתי, אנחנו עדיין לא שם. לפחות מהבחינה הכלכלית, יש עדיין על מה לבנות ומה לטפח. מדד הסנטימנט הכלכלי בגוש עולה בעקביות מאז נרגע המשבר, וכך גם מדד מנהלי הרכש, המצביע על התרחבות עקבית, מדד הציפיות העסקיות, מדדי המניות, ואפילו הפער הקיים כיום בין האג"ח ל 10 שנים לבין ריבית הבנק המרכזי באירופה (כ 0.7 אחוז) עשוי ללמד על ציפיות לצמיחה כלכלית, שתלווינה, בשלב מסוים, בהעלאת ריבית. שוק המגורים וההשקעה בענפי המשק צריכים דחיפה נוספת וכך גם היצע הכסף וזמינות האשראי בגוש, אך הפוטנציאל עדיין קיים.
כעת נותר לקוות, עבור חברות הגוש, המהוות נדבך מרכזי בכלכלה הגלובאלית ויעד חשוב לישראל – הן בתחום סחר החוץ והן בתחום גיוסי ההון – שהן תדענה לעבוד יחדיו,לשלב בין הממשלות לבנק המרכזי, לגשר על הפערים החברתיים והתרבותיים ביניהן, ולנצל את הרגיעה בכלכלה הגלובאלית כדי לשקם את מצבן ולנצל את הפוטנציאל הגלום בהן.