הדעות בקרב הנהלת בנק ישראל לגבי מדיניות הריבית בכלל והורדת הריבית האחרונה בפרט חלוקות מאוד. בנק ישראל מודע היטב לרמת הפעילות הכלכלית והתעסוקתית הגבוהה במשק, אך דומה כי חששו מתרחיש של האטה משמעותית, מוטית חו"ל, גבוה דיו כדי לגרום לו להעדיף כבר עתה מדיניות של פעולות מנע. השקפתו כי הפיחות האחרון בשער השקל כנגד הדולר מתון (כשהוא נבחן מול התנהגות של מטבעות אחרים) וכך גם קצב האינפלציה (בפרט כשהוא נמדד לפי ששת החודשים האחרונים) מסייעת לו בכך. בנק ישראל גם לא מקל ראש בהשלכות שעשויות להיות להורדת ריבית על שוק הדירות (בדיווח לציבור הוא מסביר כי ירידת הריבית עלולה להוליך להאצה בעליית מחירי הדירות), דבר המסבך עוד יותר את מערכת שיקוליו. עצם העובדה שבחר בכל זאת להוריד ריבית בחודש שעבר מצביעה על דאגה ודריכות גבוהה לגבי ההמשך.
במבט קדימה, לא נראה כי הרקע לקבלת החלטות הריבית הבאות יהיה פשוט יותר, בלשון המעטה, כך שלנוכח הנתונים המורכבים, הדעות החלוקות והמבנה החדש של הגוף שיקבל את ההחלטות הללו (צוות שימנה שישה אנשים) אנו עומדים בפני חודשים לא מעטים של ניחושים ותהיות לגביהן. הדבר ישתקף, מן הסתם, גם בדרגת התנודתיות של שוק ההון.