אנחנו צופים בסדרה בהמשכים, בטוחים שהפרק האחרון הגיע ושהוא יסתיים בהפי אנד, כאשר הבלש המסוקס יחתוך את החוט הנכון בפצצת הזמן (הכחול. זה תמיד הכחול), שניות ספורות לפני הפיצוץ, ולא. בשניות האחרונות של הפרק שחשבנו לאחרון, מסתבר שסיום הספירה לאחור בפצצה אחת, איתחל ספירה לאחור בפצצות משנה שפזורות בשלל אתרים.
כמו עונה מייגעת של " 24 ", שבפרק האחרון שלה מסתבר שאנחנו צופים בכלל ב-" 48 " ואנחנו רק באמצע העונה. מתיש. האיחוד האירופי וקרן המטבע הבינלאומית כבר סיכמו במאמץ רב ואחרי מאבקי אגו לא פשוטים על חבילת סיוע ליוון. זה היה אמור להיות הסוף, נדרש רק עוד אישור טכני של כל אחת מ 16- מדינות מרחב האירו. ואז, בעוד אנגלה מרקל קנצלרית גרמניה עושה קולות (מפתיעים בישראליותם) של נחישות ונחרצות לא לצאת פראירית פורטוגל, איטליה, אירלנד, ) PIIGS- עם הסיוע שתיתן ליוון, התחילה עליה מהירה בתשואות על אג"ח מדינות יוון וספרד, ועליה מהירה לא פחות בפרמית הביטוח מפני חדלות פרעון שלהן.
סיפורו של השלב הנוכחי במשבר העולמי הוא תוצאה של מיתון כבד בשלב הקודם של המשבר, בשילוב עם הרחבה פיסקלית שמטרתה היתה קיצור אותו מיתון ורידודו, והזרמות כספים שמטרתן חילוץ המגזר הפיננסי והעסקי. כל אלו הובילו לצבירת חובות ציבוריים מאוד כבדים בשורה מאוד ארוכה של מדינות בעולם. במקרה התווספה בעיה נוספת: רמת תחרותיות נמוכה שמקשה על הצמיחה והעדר טבע מקומי, של מדינות PIGS. האחת – את זו של אירלנד - מדינת איחוד שנקלעה לבעיות "I" בו ניתן להיעזר ככלי מדיניות. (בכוונה הורדנו כאן קשות, אבל העדר תחרותיות אינה אחת מהן.)
כמו בשלב הפיננסי של המשבר, גם בשלב הנוכחי שלו, עומדת החשיפה של גופים פיננסיים לאותם נכסים והתשואה שלהם זינקו. ההערכה היא שהבנקים הגרמנים והצרפתים, למשל, CDS- שהדירוג שלהם ירד ו/או המחזיקים בחוב יווני בשווי 170 מיליארד דולר. גם כאן, בדיוק כמו בשיאו של המשבר לפני שנה וחצי-שנתיים, יש סכנה של הידבקות כתוצאה מאותה חשיפה – גם בין מגזרים וגם בין מדינות. (אם כי, חייבים לציין שבשלב זה איש לא חושב שהמשבר יתגלגל לעוצמה שנרשמה בשיאו לפני שנתיים).
יש מי שממשיך את ההקבלה בין סיפורי החוב של המדינות לבין הקריסה הפיננסית, ומוצא שהשותפות מרחב האירו יצרה זחיחות אצל המשקיעים, בדומה לזחיחות לנוכח הדירוגים שהעניקו חברות הדירוג לגופים הפיננסיים ולמכשירים שייצרו. השוואה יפה, חייבים להודות: בדיוק כשם שאנשים קנו באופן עיוור מוצרים בעלי דירוג גבוה, מתוך תחושה ש"אם הדירוג גבוה, סימן שהמוצר או החברה לא מסוכנים", כך אנשים קנו באופן עיוור חוב של יוון מתוך מחשבה, שאם היא חברה במרחב האירו, תמיד יהיה מי שיעזור לה וימנע את הדיפולט או את הסדר חוב. יש בזה משהו.
אפשר היה להאשים את מנגנוני השוק ,CDS אבל בעוד שבקריסה של המוסדות הפיננסיים בעקבות מהמרי חסרי הבקרה, במקרה של יוון, אין ליוונים אלא להאשים את עצמם.
כל מדינה יכולה למצוא עצמה עם חוב גדול אותו צריך למחזר ולשרת, וב 2010- שורה ארוכה מאוד של מדינות מצאו עצמן במצב זה בדיוק. אלא שחלקן – ואירלנד היא דוגמא בולטת – כבר עובדות על הכנת הלימונדה מערימת הלימונים עמה נתקעו. בעוד אחרות – ויוון ללא ספק ניצבת בראש קבוצה זו – לא זו בלבד שבמשך שנים צבעו את כל הלימונים שלהם בכתום ומכרו אותם כתפוזים, אלא שעכשיו כשמעשה המרמה התגלה,מבהירים היוונים בלי להתבייש בכלל, שהם מצפים משכניהם לטפל בהררי הלימונים שהם יצרו. אין דרך אחרת לפרש את הפגנות האיגודים והציבור היווני נגד קיצוצי שכר וקיצוצי תקציב ונגד העלאת גיל הפנסיה, שעומדת היום ביוון על 61 שנים בלבד. פנסיה מוקדמת, חוף ים, כוס אוזו, מנה סופלקי ומוסיקה של יהודה פוליקר ברקע.