יום אתמול היה יום של מילים. מעט חדשות אמיתיות, והרבה הצהרות מצד ז"אן קלוד טרישה, בן ברננקי, ושרי האוצר של האיחוד האירופי. אלו האחרונים הצליחו לייצר עלייה של כמעט 4% (מן הנמוך היומי ועד הגבוה היומי) במדד המניות האמריקאי העיקרי (S&P500), לייצר התלהבות בכול נכסי הסיכון (סחורות, מניות) ולגרום להפסדים כבדים למחזיקי האג"ח הממשלתי והדולר.
ומה הם אמרו שגרם לתגובה אופטימית כה חזקה: "אנו מבינים שלא נעשה מספיק כדי לעצור את התפשטות המשבר מיוון למדינות אחרות, ואנו מתחייבים לנקוט בצעדים נוספים כדי להגיע מטרה זו". ועל זה נאמר, באמת? אחרי 20-30 אחוזי ירידות ברוב המדדים הקובעים, וטריליונים של דולרים של הפסדים למשקיעים, זו המסקנה שהגעתם אליה?!
כך נוכחנו לדעת שוב, שכאשר השוק צריך להקל במקצת על מצבי מכירות יתר קיצוניים, אפילו הצהרה חלבית וסתמית כזו, יכולה לשמש למטרה זו. הדבר הראשון שקיבלנו הבוקר ל-Followup של ה"הצהרה" המרגיעה הזו, הייתה הורדת דרוג של 3 דרגות מצד מודיס על האג"ח האיטלקי. ואומרים שחברות הדירוג אין חוש תזמון (והומור שחור).
שני הנגידים שהזכרנו קודם לכן, לא רק שלא שיפרו את התחושה בשוק, אלא רק החמירו אותה: טרישה בדרכו (ולקראת עזיבתו), נתן להבין שמצבה של אירופה באמת דורש טיפול יסודי (ולכן לא יועלו יותר ריביות על היורו), ובן ברננקי סוף סוף הכיר בעובדה המדהימה ש"לא ייתכן פתרון אמיתי לכאב הכלכלי האמריקאי ללא פתרון למצב הנדל"ן הממשיך להתדרדר".
אז למה לא הושקעו טריליוני הדולרים (כ-5 עד כה) בכיוון הזה בעיקר? לבן ברננקי הפתרונים. אחרי כל המהומה של אתמול היורו עדיין באזורי התחתית של 1.33, ה-S&P מתגרה בשבירה הקשהשל 1100 מטה, הזהב ממשיך לשמש מקור למזומנים, ומתקרב לשבור את רמת ה-1600, והדולר אצלנו בודק מלמעלה את שבירת רמת ה-3.73.
כל אלו אינן מהווים שינוי מגמתי, אלא יותר התבססות בחלק הפסימי יותר של הגרף שלהם בהתאמה.