לקראת עונת החגים הממשמשת ובאה עלינו לטובה מצאנו לנכון לפרט בפניכם את עיקרי הכללים בדבר סדרי העבודה והזכות לשכר בחגים.
האמור להלן הינו בהתאם לחוק ולצווי ההרחבה הכלליים במשק, כאשר במקומות עבודה ספציפיים יתכנו זכויות שונות, מכח הסכמים קיבוציים, צווי הרחבה ענפיים, או נהגים המקובלים במקום העבודה לאורך שנים.
ימי חג
ימי חג – בפקודת סדרי השלטון והמשפט מוכרים 9 ימי חג בשנה לעובדים יהודים, לפי הפירוט כדלקמן:
2 ימי ראש השנה, יום כיפור, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג השבועות ויום העצמאות.
מי שאינו יהודי זכאי לקבל במקומם ימי חג על פי דתו (למשל: נוצרי, מוסלמי), והעדרותו בימי החג היהודיים תיזקף על חשבון ימי החופשה השנתית.
ימי החג למוסלמים: הראשון במוחרם (ראש השנה), חג מולד הנביא, חג אל פיטר וחג אל אדחה.
ימי החג לנוצרים: חג המולד (יומיים), ראש השנה, התגלות, יום שישי לפני פסחא, יום שני לפסחא, עליה שמימה, יום שני לשבועות.
ימי החג לדרוזים: חג אל אדחה, חג הנביא שואיב (יתרו).
יום העצמאות ניתן כיום חג לבני כל הדתות.
תשלום דמי חגים
עובד במשכורת חודשית, קרי שמשכורתו משתלמת על בסיס חודשי, אינו זכאי לדמי חגים בנפרד משכרו. לעובד זה ישולם שכר מלא גם במידה ויעדר מעבודתו עקב חופשת חג.
עובד בשכר יומי או שעתי מקבל תשלום בנפרד של יום עבודה בעבור יום החג, מעבר לימי העבודה בפועל.
בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק מיום 1/7/2000, העובד יהיה זכאי לדמי חגים אם יעמוד בשני תנאים מצטברים:
א. שיש לו וותק של שלושה חודשים במקום העבודה.
ב. שלא נעדר יום לפני החג או יום אחרי החג (פרט להיעדרות מוכרת כגון בגין חופשה או מחלה).
החובה לבדוק ולהוכיח האם העובד נעדר מן העבודה יום לפני החג או יום אחרי החג מוטלת על המעסיק.
בפסיקתו של בית הדין לעבודה נקבע כי נטל הראיה בנוגע להתייצבות לעבודה יום לפני ואחרי החג מוטל על המעביד, וחזקה על עובד כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר. על המבקש לטעון ליוצא מן הכלל, קרי – המעביד – הנטל להוכיח כי נעדר העובד ולא הגיע למקום העבודה סמוך לחג.
לפי צו ההרחבה הנ"ל העובד לא יהיה זכאי לתשלום נוסף בגין יום חג שחל בשבת (אם כי ישנם צווי הרחבה ענפיים שקובעים אחרת בענפים מסוימים). כך למשל, השנה לא יהיה העובד שזכאי לתשלום בגין דמי חגים לתשלום נוסף בעבור יום כיפור החל בשבת.
שעות העבודה בערב חג
על פי סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה, יום העבודה בערב חג לא יעלה על שבע שעות.
על פי ההסכם הקיבוצי הכללי שבין לשכת תיאום הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מיום 4/8/1998, אשר הורחב על ענפים רבים (אך לא על כולם) תהיה העבודה בערבי החג, כדלקמן:
א. יום עבודה בערב חג, אשר הינו יום בו היה העובד חייב לעבוד, יהיה 8 שעות בתשלום 9 שעות, או 7 שעות בתשלום 8 שעות. ההנהלה ונציגות העובדים במקום העבודה יבחרו באיזה חלופה לבחור.
ב. בערב יום כיפור יהיה יום העבודה בן 6 שעות בתשלום 9 שעות.
ג. לגבי מקומות עבודה בהם נהגו לעבוד 6 שעות בתשלום 8 שעות ימשיכו לעבוד באופן זהה.
שעות העבודה בחול המועד
בחול המועד, העבודה הינה כרגיל, ואין חובה לעבוד ביום מקוצר.
תשלום בעבור עבודה בחג
על פי פסיקת בית הדין לעבודה במקרה בו נדרש העובד לעבוד במהלך החג, זכאי העובד לתשלום בשיעור של 150% עבור יום העבודה ובנוסף, זכאי העובד לתשלום בשיעור של 100% בגין יום החג. קרי, העובד זכאי לתשלום של 250% סה"כ בגין עבודה ביום זה.
המונח "חג" מוגדר בהתאם למצוות הדת, קרי ממועד כניסת החג ועד ליציאתו.
עבודה במוצאי החג או בחול המועד אינה מזכה בתשלום התעריף המוגדל.
חופשה מרוכזת בחגים
במקומות עבודה מסויימים, נהוג לצאת לחופשה מרוכזת בתקופת החגים, על חשבון החופשה השנתית.
אין מניעה להוציא עובדים לחופשה מרוכזת ובלבד שלחופשה בת שבוע ויותר ניתנה הודעה מוקדמת של לפחות שבועיים מראש.
בתיקון שבוצע בחוק חופשה שנתית במאי 2010 ניתנה לעובד אפשרות לנצל את ימי חופשתו באחד מימי הבחירה, כדלקמן: ערב ראש השנה, צום גדליה, ערב יום הכיפורים, ערב חג הסוכות, והושענה רבה.