מנתוני הביטוח לאומי שמתפרסמים היום, מתברר ששיעור בעלי דירה בקרב משקי בית צעירים הלך ופחת בעשור האחרון, מ- 50.6% ממשקי הבית לכ-43% מהם, זוהי ירידה מצטברת של 16%. הירידה אפיינה את כל חמישוני ההכנסה. בהסתכלות רב-שנתית הייתה בקרב משקי בית השייכים לחמישון השני ירידה חזקה – מרמה של 55% לרמה של 42.6%. מקובל להתייחס לקבוצה זו כאל קבוצה בעלת סיכון גבוה מבחינה חברתית, שכן פגיעה בה עלולה לדרדר אותה אל מתחת לקו העוני. קבוצה זו לא רגילה לחיות בתנאים של עוני ולכן המשמעות החברתית של פגיעה בה ודחיפתה למצב של עוני מסוכנת מבחינת היציבות החברתית.
קבוצה זאת של משפחות צעירות נורמטיביות שאינן עניות אך שהסיכון להידרדרות לעוני מוחשי עבורן מהווה סיכון גדול יותר למשטר הכלכלי-חברתי שכן מדובר באנשים בתחילת דרכם ובעלי מרץ ויוזמה ולכן יש לצפות שהתקוממותם כנגד מצב זה תהיה חדה יותר מזו של ציבור שהתרגל לצערנו במהלך השנים לחיות בעוני. טבע הדברים הצעירים הם גם אלה שמסוגלים "להצביע ברגליים", דהיינו להגיב בהעתקת מרכז חייהם למדינה אחרת.
הנתונים מאששים את ההערכה לגבי התסכול שהציבור הצעיר חש כנראה לנוכח מציאות שבה מתרחק הסיכוי שלו "להסתדר מבחינה כלכלית" וזאת גם אם הוא עובד ומתנהג בצורה נורמטיבית.
ההידרדרות בשיעור בעלי הדירות בשנים האחרונות אפיינה במיוחד את משקי הבית הצעירים ובמידה פחותה את משקי הבית בגיל הביניים (ראש משק הבית בגיל 35 עד 54) ואילו במשקי בית עם ראש משק בית מעל גיל 55 אפילו נרשמה מגמה הפוכה.
למי שידו לא משגת לרכוש דירה, נותר רק שוק השכירות כדי לספק לעצמו שירותי דיור. לכן בחנו את התפתחות שיעור ההוצאה על שכר דירה מסך הוצאות הצריכה של המשפחה. בדיקה זו מצביעה אף היא על הרעה ניכרת במצבם הכלכלי של משקי בית צעירים. שיעור ההוצאה שלהם על דיור מסך ההוצאה לצריכה עלה ב-16% לאורך העשור האחרון כאשר רובה של העלייה התרחשה בשנת 2009. בולטת ההרעה במשקל ההוצאה של העשירונים השני עד הרביעי בקרב הצעירים – היא הסתכמה ב-44%, 21% ו-35% בהתאמה.
מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני מסרה היום שסוגיית היכולת לרכוש דירה או לשכור דירה בעלות סבירה היא בעלת משמעות רחבה, כך שהרעה בתחום זה משקפת בהכרח הרעה כללית במצב הכלכלי, זאת במיוחד במצב של אי- השוויון הידוע מדוחות קודמים של הביטוח הלאומי. יחד עם זאת בעזרת הנתונים של סקר הלמ"ס אנו מנסים לבחון באיזו מידה המחאה קשורה גם בהידרדרות מוחשית בתחום הדיור.
חשוב להדגיש שבכל מקרה בחינת המצב הכלכלי לפי קבוצות גיל תראה פער לרעת הצעירים, גם במשק שממדי האי-שוויון והעוני בו הם בממדים סבירים יותר מאלה של המשק הישראלי, זאת מאחר שאדם צעיר ומשפחתו נמצאים בתחילת הדרך מבחינת גובה ההכנסה והבעלות על דירה, על פני מחזור החיים. לכן השאלות המעניינות והמשמעותיות יותר לגבי מצוקת הדיור הן השאלות שנבדקו- שיעור השינוי בבעלות על דירה לפי קבוצות גיל והכנסה, ומגמת השינוי במשקל הוצאת השכירות מסך ההוצאה לצריכה על פני זמן ולפי גיל.